איזה חום!

—— איזה חום!
פברואר 2010 ואין ענן ——– אחד בשמיים. לעזאזל עם מזג האוויר הזה והאובך ה—– הזה.
למה לא יכולתי להיוולד בסקנדינביה, אה? לפחות שם הייתי מקבל גם מספיק פתיחות כדי שאוכל להתחתן עם ——- ב——- אזרחיים. אבל לא, סבא וסבתא בחרו להגיע מגליציה דווקא לפה, איפה שיש יותר כתמי זיעה על החולצה משלוליות גשם בבקרים קרירים.

בינתיים, ברקע, אני שומע את קולה של אום כולתום בוקע מהדירה של השכנים, שרה על אהובה שעזב אותה, בעוד אני קורא בווינט על רצח סדרתי של קטינות. מסתבר שהרוצח השתמש באתרי צ'אטים ישראלים בלתי מזיקים בעליל כדי לפתות אותן. מוזר, אני חושב לעצמי, שאין חוק לחשיפת פרטים אישיים באתרי צ'אטים.

הגב מעקצץ לי שוב מתחת לחולצה מרוב חום, מזכיר לי את הפעם שחליתי בדיזינטריה בתקופת ההתנדבות שלי בבית חולים שדה בסומאליה ושכבתי במשך ימים במיטה שסדיניה לא הוחלפו בחום כבד. טוב נו, התנאים האלו הם עוד בסדר ביחס למערכת הבריאות שלנו שכיום, אחרי כל ה——- ש——– ——-. אישית, אני מאמין ש————- ———- —– ———– למרות שהמצב הוא כזה שהדעה הזאת לא כל כך נפוצה. אבל זה בסדר, כבר למדתי להתרגל למצב הזה בישראל. אומנם, מדובר במצב בלתי נסבל מבחינתי ומבחינת השכבות החלשות באוכלוסיה שלא יכולות להיאבק על זכויותיהן.
אני הולך למקרר לקחת מים. —! נגמרו המים בבקבוק ושכחתי למלא מהברז עוד פעם. נו מילא, המים מהברז הם ממילא יותר בכיוון של אבנית לחה מאשר מים. אפשר להרגיש כאילו ששותים את מכתש רמון כולו מרוב שהמים בדירה גרועים. אבל למזלי, יש לי פיצוציה שפתוחה 24 מסביב לשעון. טוב, עוד מעט נצא לקנות איזה בקבוק מים, ואולי גם ניירות גלגול עבור ה—– הלבנוני שקיבלתי מסמיר ה—– —– שלי. שבגלל שהוא —- כמו —–, החלטתי לשמור איתו על קשרי ידידות ולא לזרוק אותו לעזאזל. חוץ מזה, הוא מביא אחלה חומר.
פתאום רעם חזק מסיח את דעתי מהמקרר, ורעש של טיפות מים שעפים על התריסים.

בפיצוציה יש ריח של גרעינים שחורים שהרגע קלו ושל אדמה רטובה, ובקבוקי קולה עם סימני טיפות מים מהגשם לפני שעה, לפני שהחמסין המטורף הזה ירד עלינו משום מקום באמצע החורף. הבקבוקים הצטננו ברוח הקרה של שבירת החמסין, ועל הכל שרתה אווירה של שלווה ורוגע, בניגוד לתחושה הפוטנציאלית של עצבים שנמצאת בכל שרב פה, רדומה אבל משאירה את נוכחותה בכל. אולי לא נורא פה כל כך, למרות ה——, ——– —- ——, ——, ——–, ————-, —— —–, וכמובן אותם אנשים שמסוגלים להיות ——-, —— —–, ——-, ——- —- ——- שחושבים שהם טובים יותר מאחרים מוסרית רק כי הם חזרו בתשובה. אבל למרות הכל, לא נורא פה כל כך. יש יופי של בריזות, אוכל מעולה, כל החברים שלי פה, והכי חשוב אולי שאין לי מקום אחר ללכת אליו. אזרחות פולנית אני לא אשיג, זה בטוח, לא אחרי מה שה—– —- האלו עשו למשפחה שלי בשואה.

אבל אני נסחף שוב בדיאלוגים פנימיים חסרי טעם שרק עושים לי רע ורע יותר מרוב שאני מתעסק בתוכן שלהם. נו מילא, שום דבר שכמה מהפרוזאקים ,שקיבלתי תמורת קצת מהחומר הלבנוני של סמיר, לא יוכלו לפתור.

"נייר גלגול בבקשה", אני מבקש מהמוכר, —- גדול עם שרשרת של בית"ר.
-"אה ואחי! ותזרוק לי שני חבילות גדולות של ופל מצופה, כן?"
-"בטח גבר. זה יוצא עשרים שקל"
"איזה —– —– חמדן" חשבתי לעצמי, "הוא לקח ממני בפעם שעברה רק 15 שקל, ה — —- הזה". נו מילא, העיקר שיש ניירות גלגול לשקית השבועית.
ברדיו אני שומע את נתן זהבי צועק על איזה פוליטיקאי על כמה שהמדינה הזאת — —- ועל איך שמתייחסים למה שנשאר מניצולי השואה. כן, ככה זה פה, רק אחרי שניצול שואה נרצח
באכזריות (כי לא הסכים לתת לפורצים את התכשיטים שאמא שלו הצליחה לחלץ מהגסטאפו). מוזר, חשבתי לי, איך שהוא עדיין לא מת מסרטן, זיהום אוויר, חוסר בתרופות או תזונה לקוייה?

ובינתיים, ה——- —- —— —— —– שאמורים לפתור את הבעיות האלו מתעסקים בעוד הצעת חוק —– —– של רוחמה אברהם, שמיד אחרי שהחוק הזה יעבור (כי הח"כים ב—— —– ——- — — הרבה כנראה יעבירו את זה בלי לטרוח לבדוק את הפרטים של החוק), אז בכלל ליברמן יוכל ל—– —— ——– —— ——- ———- ———— ————- ————- מתוקף היותו השר לביטחון פנים, ואז גם הרגלי הקניה שלנו ———- ———- —– —– ואז כל הדמוקרטיה שלנו תהיה שווה לא יותר מ—— ——- ———–.

אבל בינתיים, אני אלך לקנות בקבוק של איזה סינגל מאלט וויסקי לכבוד החבר'ה מהסדיר שבאים לבקר כל הזמן ולאסוף מהקצב את הסטייקים שהוזמנו במיוחד. הכל סביבי הולך ל—– —- ——- ——. לא נורא, יש לי מאתיים גרם מה——- הלבנוני של סמיר, בקבוק של סינגל מאלט וסטייקים בדרך.

"כן", אני חשבתי לעצמי, "זה הולך להיות יופי של סופשבוע".

נכתב ע"י עודד סספורטס