אני יורק!

מדע האגדי

4 ביוני, 2008 | מאת Oded Sasportas |

"בכל מקום שראיתי בו יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח".
- פרידריך ניטשה, "אנושי, אנושי מדי".

אז ומעולם האנושות צפה בים גדול של חושך, אותו חושך לא היה חוסר באור גרידא, אלא חוסר גדול יותר, מהותי יותר. אותו חושך הוא עלטת הלא נודע, אותה מסה שחורה שאנו כבני אדם חייבים להרחיקה באמצעות אורה של תודעתנו עצמנו. כשהמין האנושי היה צעיר, הוא גישש באמצעות פנס יקר ערך בחיפושו אחר אור האמת, אחרי פתח היציאה מהמערה אל האור הלבן של האמת שמראה את הכל כפי שהוא, לפי טבעו האמיתי. אחרי התבוננות בהיסטוריה, אפשר להגיד שישנם שני אמצעים, שני כלים, בחיפוש אחר האמת. הכלי הראשון הוא האמונה, כלי שמגיע מתוך הלב והרצון לדעת שישנו משהו בקיום זה שמנחה אותנו לכיוון הייעוד המולד של כל אדם ואדם.
הכלי השני, בניגוד לראשון, הוא התבונה. התבונה, בהבדל גדול מן האמונה, מגיעה מן הידיעה כי על מנת שנוכל לדעת את דרכנו ביקום, עלינו להפסיק להסתמך על אמצעים אחרים מלבד אמצעי אחד – יכולתנו לחשוב באופן תבוני, יכולתנו למצוא את הדרך בעזרת בחינה מדוקדקת של התודעה וחקירה של את אותו חושך על מנת להגיע אל האור.
ואל אותו חושך, אל אותו חוסר וודאות קיומית, נכנסו בניהם הממזרים של התבונה והאמונה – אמונות טפלות ובורות מתובלת בפחד מהחדש והלא נודע, ולפיכך מהשינוי, ומשגשגים בהם.
וכך זה נמשך בכל מקום בעולם הידוע דאז, בכל מוקדי הכוח האמיתיים של הידע והחיפוש אחר האמת – מקדשים ואוניברסיטאות, כיתות לימוד ובתי תפילה. אבל החיפוש עצמו בצורתו הפיזית ביותר, הלכה למעשה, הגיע לידי מימוש דרך התגלמות של התודעה – מה שמכונה על ידינו כיום "אלכימיה". האלכימיה במהותה התעסקה בחקר של החומרים ובחיפוש אחר מהותם, כלומר מהותו של חומר ביקום, והכילה בתוכה (למרבה האירוניה?) דת, מיסטיקה ואמונות תפלות. אחד משיאי המחקר האלכימאים היה החיפוש אחר "אבן החכמים", שמהותה ומהות חיפושה הגודר על ידי פארצאלסוס כחומר המגלם את המהות הפנימית של חומר ומבקש לשפרו ומאפשר לחומר לצמוח ולהפוך מושלם יותר.

"אנו חיים בתוך ים שלו של בערות בתוך ימים של אינסוף אפל, ולא נועדנו להפליג רחוק"
- ה.פ. לאבקראפט, "קריאתו של קת'ולוהו".

הרכב הדארק אמביאנט Beyond Sensory Experience"", "מעבר לניסיון חושים" עוסק בחיבור שבין התודעה על ביטוייה המדעיים השונים, לבין העולם השורץ חוסר ה"רציונאליות" של הדת והאמונה.
באלבומם Urmula, הם יורדים לשורש העימות בין שני היסודות המנוגדים האלו (שמקיימים בעצמם יחסים סימביוטים יוצאי דופן)במסגרת חקירתם המוזיקלית.
במבט ראשון ומספר האזנות ראשונות לאלבום, ניכר כי ההרכב שם לפניו את העימות בין ההגיונות של החיפוש המדעי (ובמקרה של האלכימיה, הפרוטו-מדעי) לבין חוסר הרציונאליות של הדת וחוסר נכונותה לצאת מהאי הדוקטריני שבנתה לעצמה להגנתה העצמית מפני נחשולי החושך ההכרתיים.
המוזיקה שהם יוצרים עמוסה במלודיות רפאים של מה שנשמע ככלי נשיפה שונים בעלי איכות "רדופה" עמוסה בפייד אאוטים, משחקי אלקטרוניקה ומניפולציות של הדי צליל. כמו כן אפשר לשמוע עיוותי קולות אנושיים שמתאימים אולי לנויז במידה מסויימת, מאשר לדארק אמביאנט.
כל אותם יסודות באו, לדעתי, לייצג פה את מה שאפשר לראות כעיסוק בחושב ובלוגי, הקולות המתכתיים, כלי הנשיפה (שכנראה מעולם לא נוגנו ע"י כלי נגינה אמיתי אלא כאפקט), מעלים על נס את התבונה, תוצריה והשפעתה. כמו כן, במבט על האלבום עצמו, אפשר לראות את רוממות הלוגי והמודע על פני חסר הרציונליות והכאוטי לעיתים, בין סמלים אזוטריים מעולם האלכימיה, תבליטים מימי הביניים שמציגים סדנאות בעלי הקשרים פרוטו מדעיים ואלכימאים, ואף את האלכימאים עצמם מנסים לפתח את סודות היקום. אבל למרות העובדה שחברי ההרכב מודעים שהם נמצאים במאה ה-21, ברוחם הם הולכים ונכנסים עמוק יותר לאותו מצב מנטאלי "אלכימאי". הם מציגים בפנינו עולם שבו הוודאויות שהוכחו כנכונות ומוחלטות הן לעיתים עירוב בין המדע הטהור שמבוסס על נתונים אמפיריים וצפיה, אך גם על האמונה התפלה. עולם שבו אייזיק ניוטון, הדוגמא הטובה ביותר, היה ברגלו האחת בעולם המדע המודרני ומחקר אמפירי ורגל שנייה בעולם של אזוטריות מיסטית.

"והנה נודע כי ז' כוכבים הם בז' רקיעים וכנגדם מתיילדים ומהוים בארץ בכוח תנועתם שם ז' מתכות ואמנם סדרם כך כסף נחושת בדיל עופרת כסף חי ברזל והם הם עצמם כנגד ז' כוכבי לכת"
- ר' חיים ויטל

הצליל הכללי של הרכב זה, שאלבום זה הוא הדוגמא הטובה ביותר ל-Beyond Sensory Experience, לדעתי, הוא הפכפך, לא מוחלט ולא נוטה לכיוון מסויים. לאחר מספר האזנות, מתקבל הרושם כי האלבום נוטה לקבל את תכונות המתכת כספית – לא לגמרי מוצקה, אבל לא לגמרי נוזלית. לי כמאזין היה קשה מאוד למצוא "נקודות משען" מוזיקליות, איזשהו אלמנט בולט במיוחד שמטיל אור על האלבום עצמו. הסיבה היא כנראה שהאלמנט החזק באמת שמנחה את האלבום הוא העיסוק באלכימיה על הרבדים הנסתרים יותר שבו מבחינה רעיונית ומוזיקלית.
במבט על, האלבום עוסק בנושא המאבק שבין האמפירי לבין הנושא האמוני, תוך שימת דגש מירבי על התחום החיצוני של העיסוק באלכימיה – תמונות וסמלים (על גוף האלבום עצמו), שמות הרצועות כמתייחסות ועוסקות בתחומי המדעים ובתחומי האלכימיה, והשימוש בסמלים אסטרולוגים כרמיזות בתמונות וגם כסמלים עצמם שמופיעים בתוך האלבום ואזכורים במוזיקה עצמה.
אני חושב שבמידה רבה Beyond Sensory Experience חוטאים לעמדה שהאלבום אמור לייצג – עיסוק מושכל במאבק בין מה שנראה כאמונה ברציונלי, לבין איזושהי תפיסה פרו-אמונית. מכיוון שמה שהם עושים הוא אנטיתזה לרציונליות, דרך עיסוקם האובססיבי באלבום ,בחיצוניות המחקר המדעי כפי שהוא מתבטא דרך אלבום זה,נוגד כל תפיסה רציונלית. שימו לב שכל אותם אזכורים לעיצובים חיצוניים, שימושים במונחים שקשורים לתפיסות מחשבתיות "מדעיות" ואפילו סמלי היסודות עצמם (שהם בעצמם סמלים אסטרולוגיים – כשאסטרולוגיה היא תפיסה מנוגדת בתכלית למחקר מדעי) מראים שהעיסוק עצמו היה פשטני להפליא. מה שהתבצע פה היה, למעשה, החפצה של יסודות המדע והמחשבה כעיסוק אובססיבי בתפל ולא בגרעין המחקר המדעי עצמו – חיפוש האמת הבסיסית של היקום והבנתו. המדע המודרני, כפי שהוא מופיע פה (אל תטעו, המדע המודרני עמד פה לייצוג דרך תפיסת האלכימיה, כתחום האם שלו), מועלה לכס האפיפיוריות החדשה, היכן ששכנו פעם אמונות שווא תפלות, אי רציונליות ותפיסות דתיות בורות ושמרניות.
האלבום שם את הסמלים האלכימאים והמדעים השונים במרכזו ועוסק בהם באובססיביות, מה שמרוקן אותכם מתוכנם האמיתי. במקום זאת, הוא מתייחס אליהם בפני עצמם, ובהערצה משהו, ולא כאמצעי וכקונטקסט רעיוני, היסטורי ואינטלקטואלי. במקום זאת, הוא הפך פה את ייצוגם – המדעי והרציונלי, לחסרי הקשרים ונטולי משמעות לקיום האנושי וביטוייה של המחשבה האנושית. היחס כלפי "קליפת המדע", דהיינו החלק הנגיש ביותר, הסטריאוטיפי ביותר ואת הרציונליות המפוכחת עצמה, למושאי סגידה לא רציונליים, כמעט פטישיסטיים ונטולי משמעות לקיומו הממשי של האדם ויכולתו האינטלקטואלית. אלבום זה, למעשה, הופך את התפל לעיקר ואת העיקר לתפל.

קשה שלא להתבונן על האלבום הזה, שתוזמר וסומפל לפני כמה שנים, לאקלים האנושות בשנים האחרונות. לאחר האזנה לאלבום זה, משהו בצליל שלו תפס אותי למרות ה"חלקלקות" בצליל שלו. באחד הרצועות באלבום, והודות לאוזניות המשובחות במיוחד שלי, הצלחתי לקלוט לחישה נמוכה, בעלת גוון מעט מתכתי, שזימררה את המילים הבאות: "The science of Myth" . מילים אלו, שהופיעו גם על האלבום עצמו, חזרו לכל אורך האלבום. לא ברצועות נוספות, אלא בראשי. האם יכול להיות ומצאתי את עיקרון העל של האלבום, מסתתר לו באחת הרצועות?
כאשר בוחנים את הקשר המשפט הנ"ל לעומת נושא האלבום, אפשר לגלות פה הבחנה שהייתה בבסיס רעיון האלבום תמיד. האלכימיה, עסקה בתמרון היקום על מנת למצוא את הנוסחה האולטימטיבית לעושר וכוח – אבן החכמים שהפיקה את האליקסיר, והפכה כל מתכת לזהב.
האם המדע המודרני הוא המשך החיפוש אחר הכוח האולטימטיבי? האפשרות לתמרן את היקום ואף להציץ ל"מאחורי הקלעים" של הבריאה עצמה? שכן החיפוש לא תם, והוא מקבל תפניות מסוכנות, שכן המדע המודרני עדיין רודף אחר אבן החכמים, אבל מבחינת הגלגולים המודרניים של אבן החכמים הפכו ממהות נשגבת כלשהי, למשהו הרבה הרבה יותר שטני. שכן, הרודפים מתעלמים מהמחיר הכבד שהאנושות עצמה משלמת על המרדף.

"את התרופה הגשנו, מתו החולים
ושום איש לא שאל: מי החלים?
נשאנו כך שיקוי התופת כישועה,
ופה על הר וגיא המטנו השואה.
רב מהמגפה גדול היה הטבח,
הסם לאלפים חילקתי במו ידי,
ההם גוועו, אני נשארתי חי"

-"פאוסט", גיתה

הידע הנחשק שהאלכימאים ניסו להשיג, ושכיום המדע המודרני מנסה להשיג, הוא לא רק תכלית לשם עצמה, כפי שצריך להיות, אלא בזמננו היא נהפכה לאמצעי בלבד עבור מטרה אחת עליונה. היום, המטרה הזאת יכולה להיות כוח גרעיני לשימוש צבאי, מניפולציות גנטיות, שיבוט בני אדם וכהנה וכהנה. אותם אלכימאים שחיפשו אחרי ה"אבן" לא הבינו באמת את משמעות מציאת האבן. היפותטית – הם ראו את העושר וחיים הנצח, אבל הם לא ראו את קיום האבן כאל חריגה מחוקי היקום המסודרים והטבעיים שניתנים לחקירה מסודרת, שכן מעצם קיום האבן תתקיים הפרה של חוקי היקום והמאזן הטבעי – הארכת חייהם של אלו ש"אמורים" למות ע"פ חוקי הטבע. ולפיכך, הם מפירים את חוקי היקום, שאותו הם חוקים, תוך חתירה למטרתם האנוכית.
היום, אפשר לראות את המצב קצת אחרת – הניצול של אנרגיה גרעינית, "סם החיים" החדש, הופך כיום לא כאמצעי לשגשוגו של המין האנושי, אלא לאמצעי להשגת כוח, ומכיוון שדרגים להשגת כוח אצל החיה האנושית תמיד היו ברוטליות, מדובר פה בהרתעה ושימוש בכלי נשק גרעיניים ורדיואקטיביים, אם בטרור ואם במלחמות, ואפילו באיום להשתמש בנשק זה. המדע המודרני היום, בדומה לריקון מתוכן של סמלי האלכימיה ממה שהם מייצגים, הופך לריק מתוכו לעיתים מכיוון שהשימוש בו הם להשגת כוח ועוצמה, הפיכת המחקר המדעי לנשק במלחמות. לא מתוך השאיפה לידע, אלא לכוח. ריקון המשמעות של חקירה מדעית משאיר רק את הקליפה חסרת המשמעות של הניצול לרעה של ידע.

טקסטים נוספים של Oded Sasportas

• שכפולים מקוריים - February 28th, 2007