אני יורק!

התחנה הישנה

עוד ערב מזויין. כוס עמק. "בוא נקפוץ לקומפורט , יש שם מסיבת טראנס ואני רוצה לקחת חגיגת ולרקוד כמה שעות" אמרתי לאבוללה שהסתובב איתי אותו ערב. הוא צחק עליי "אתה והסמי ילדים שלך , בשביל מה לך? אתה אפילו לא יודע מה שמים בזה!" הוא אמר , כאילו שהוא יודע מה שמים לו בחשיש. בנזונה. "טוב" אמרתי לו , "לא מעניינות אותי הדעות שלך על סמים". נסענו באוטו שלו ועברנו ליד התחנה המרכזית הישנה. מקום נפלא , תמיד תוכל למצוא בו בתי קזינו , זונות , נערות ליווי תאילנדיות , כיוונים להרואין וקראק ומה לא , ממש סופר מארקט אורבני , מרכז להשגת "מוצרי" צריכה שכל נרקומן בשם ויקטור מחפש. כל נערה מזרחית וחסרת תקווה לחיים תמצא שם מלא דברים, עיסוקים , כיוונים לפרנסה. לכי תהיי מחלקת בקזינו , נערת ליווי , זונת קראק , מה לא. הקראק יעשה לך טוב , בובה. אמרתי לו "בוא נראה מה קורה פה" , הוא ישר נכנס לפאניקה "מה תחנה מרכזית עכשיו? מה יש לי לחפש פה?" ניסיתי להסביר לו שזה יהיה ניסוי סוציולוגי מעניין. נכנס בשעה 12:30 בלילה לתחנה הישנה ונראה מה באמת הולך שם. אחרי כמה תחנונים טובים וחשיש ממש טוב הוא הסכים משום מה לעצור את האוטו. עצרנו וירדנו. התחלנו להסתובב. לו היה לי חוש ריח בוודאי הייתי חש בצחנת הריקבון הארורה של המקום. הריקבון פה הוא כמה מצבי צבירה. גז(ריח הריקבון) , מוצק(נרקומנים עלובים שוכבים ללא תנועה , עושים רושם של גופות , בפינות רחוב) ונוזל(שתן שתן שתן). במהלך ההסתובבות ההזויה הזו , כשעה ומשהו אחרי שנכנסו , הספקנו לעבור ליד כמה קזינואים ואני ניסיתי לדחוף אותו שניכנס לנסות את מזלנו , כמובן שהוא לא רצה "ישספו לנו את הפנים פה יא משוגע". "בכל מקרה הפרצופים שלנו זה לא הדבר הכי יפה בעולם , אבל נו שיהיה , אם אתה חושש משיסוף פניך , אז נמשיך להסתובב בחוץ". המשכנו לטייל , אם אפשר לקרוא להסתובבות חסרת פשר באזור הפשע הדפוק והחולה הזה טיול , ובשלב כלשהו פגשנו בז'ורז'ט. שיואו איזו הפתעה , זונה מרוקאית. פצחתי איתה בשיחה מיד אחרי שהיא קראה לעברי "מציצה ב30". ניסיתי לשמוע קצת על סיפור חייה , מה שביום-יום לא היה מעניין אותי במיוחד , אבל היות וכבר הייתי שם ויצא לי לדבר עם זונה , אז למה לא. היא סיפרה שהיא ברחה מהבית בשדרות בגיל 15 , ומאז היא מסתובבת ברחובות בגדול. כן יש לה בית , דירת חדר מצחינה בשכונת התקווה , אבל ניתן לומר שהיא מסתובבת ברחובות , הרי שם הפרנסה שלה. והפרנסה לא קלה. בשלב כלשהו בשיחה הבנתי שסיפור חייה העלובים והרעים לא מעניין אותי במיוחד , הייתי רק רבע קשוב ולכיוון של לא קשוב בכלל. ממה שקלטתי , בעזרת מוחי המעורפל חשישית הצלחתי לשמוע על סרסורים שחתכו אותה במקומות בגוף , "לקוחות" מניאקים שהרביצו לה , שימוש מזדמן בהרואין וכל סטיגמה אחרת שיש לרובנו בראש בנוגע לזונות. הודיתי לה על השיחה , למרות שלא הייתי קשוב כל כך והמשכנו בטיול שלנו. "בוא נראה IF WE CAN SCORE SOME COKE" אמרתי לאבוללה , וכמו קרן קארמה טובה כמה דקות לאחר מכן כשהסתובבנו באחד הרחובות היותר צדדיים קלטתי "חילופי עניינים". משהו מחליף ידיים. משהו קטן. בין האחד (הלקוח) לבין השני (הספק). חיכיתי שאדון לקוח יסתלק משם וניגשנו לסוחר. בחור מפחיד הוא היה , שוב פעם , מוטיב חוזר של חזות מזרחית , גם הוא היה מזרחי. "אה… שמע , חבר , בוא הנה רגע" אמרתי לו. הוא הגיב בחשדנות , ובעצבים. "מה אתה? מי אתה? לך מפה" הוא צעק עליי. נבהלתי, אבל רציתי לערב אחד ללבוש את תלבושת הנרקומן שמשיג סמים בתחנה הישנה , אז קראתי לו עוד פעם. הוא התקרב אלינו. אבוללה פחד. שאלתי אותו אם הוא יודע איפה אפשר להשיג קוק. הוא ישר התעצבן על השאלה הזו ושלף סכין. "אתה שוטר , אתה מנסה לדפוק אותי. מי אתה? מה יש'ך לחפש פה?" צעק במבטא מרוקאי כבד. ניסיתי לאיזה רבע דקה להסביר לו שאני לא שוטר , סתם אזרח תמים ו"שומר חוק" שמעוניין לקנות קצת קוקאין. הוא לא התרשם לטובה , אז תפסתי את אבוללה אחרי התנצלות לאדון דילר וברחנו משם. "עזוב , נראה לי שהרעיון של להסתובב בתחנה לא היה רעיון כל כך טוב , בוא , ניסע לקומפורט." בלעתי את החגיגת שלי ונסענו משם. אחרי 45 דקות היה לי ממש נעים בגוף.

טקסטים נוספים של Itai Matos

• תרבות נגד? - March 16th, 2007
• ספינות - February 12th, 2007