אני יורק!

זכרון שאין בו חסד

16 במאי, 2008 | מאת katrina kestelmann |

הייתי הורגת את עצמי,

אך לא היה לי כח לקום מהמיטה.

 

ועוד

מבין הצמרמורות

בכיות שקטים של

התפוררות

נספגים לתוך

סדינים מלוכלכים.

כל שעוד נותר משהייתי

הופרש מהדמעות,

כעת נותרתי כלום אך חיה,

כלום-

אך חיה.

 

אלו הם ימים של זיכרון

שאין בו

חסד, וחסד

דל הוא כל

שהזדקקתי.

נחנקת ממעטפת ההרס

מוצפת מרעל האגם

אין לי

חסד, כמו גם

תקוה.

 

הייתי הורגת את עצמי.