אני יורק!

Aboolele – Aboolele

16 במאי, 2008 | מאת Ron Zed |

אבוללה (aka צביקה.ש) הינו "מוזיקאי" ישראליהשייך לזרם שנמצא הרבה מתחת לאנדרגראונד, הרבה מתחת למטאל או לפאנק או לכל דבר אחר.
הוא חוגג על שלל ז'אנרים מהשוליים ועושה זאת במקצועיות ובחן (אם מקצועיות וחן = לשבת ולדפוק באנגים), אך סגנונו יפחיד רבים וטובים, למרות שיש מלא חולערות שדווקא מתים עליו.

נויז הוא תחום מוסיקלי (חמקמק ו-)רחב מאוד, השייך הן למוסיקה האלקטרונית הניסיונית והן למשפחת האוונגארד והרוק האקספרימנטלי. נויז הוא גם בעייתי כי רעש של אחד הוא מוסיקה של מישהו אחר, וגם כי ההגדרות שלו גמישות. מיוסיק קונקריט הופך לאמביינט נויז שהופך לפאוור אלקטרוניקס, אבל אם אתה מוסיף עוד ערוץ הוא הופך לסתם נויז (שאם אתה מוסיף את התדרים הנכונים אתה בעצם ממיר אותו להארש נויז או לכל מיני סגנונות מקטגוריית מרתיחי הדם).
הנויז של אבוללה הוא סוג של יציר כלאיים של כל הנ"ל ושל עוד השפעות אישיות שיכולות לצוץ רק במוחות בעלי חשיבה מיוחדת ושונה מה"נורמות".

אני זוכר בערך איך האלבום הזה קם לתחייה. רוצים לשמוע?
טוב, סבבה.

חברה של אבוללה קנתה לו גרוב-בוקס ליום ההולדת. אחד מהסוג הישן, שעושה בעיקר אסיד וטכנו, והוא ישב בבית חודש וניסה למצוא דרכים לגרום לו להוציא צלילים מפרפרים. זה היה אדיר, כשהוא קיבל את מה שהוא רצה, זו הייתה התחלה של שבוע הקלטות מהסוג הקשה ביותר. היינו נפגשים אחרי העבודה \ צבא, ועושים את הקטע שלנו, ואז עושים את הקטע שלנו שוב, ואז אוכלים קצת פיצה ועושים עוד קטע.

להבדיל ממה שמקובל בתחום, הנויז של אבוללה (באלבום הזה) אינו מונוטוני או רפטטיבי, למעשה הוא בדיוק ההיפך: הוא קצבי, דחוס, מגוון, מתנגן ומסתיר בין הרבדים שלו עליות ומורדות, קולות, צעצועי ילדים, כלים סטנדרטיים שונים, מקצבים אלקטרוניים בועטים, בעלי חיים, כלי מטבח, וכלי נגינה שאבוללה בנה בעצמו.

הבן אדם גאון, הוא מפגר, הוא גאון מפגר.

עכשיו זה אבוללה, קחו אותו או תעזבו אותו או שסתם תכינו לו משהו לאכול. יש לו המון אלבומים, זה משהו שבהחלט אפשר להגיד עליו באופן חד משמעי.יש לו המון אלבומים . יש לו אלבומים קלילים, יש לו אפילו כמה נעימים, יש לו כמה מצחיקים, יש לו המון רועשים, אבל אם יש משהו שאפשר להגיד על האלבום הזה, זה שאם אתה לא נמצא בספייס הזה שבו האלבום בא לך טוב, אז האלבום הזה יעשה לך רע. רע מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. הוא פשוט יהרוס אותך. האלבום הזה הוא סוג של התעללות, אבל לא רק, יש קטעים שאפשר אפילו לשים במסיבות ריקודים. אבל לא, זה אלבום אכזרי.

מדובר בארבעים דקות קדחתניות\קודחות ועמוסות, שהולכות טוב עם זמן פנוי ורצון לשקוע במשהו מורכב, או כמוסיקת רקע להתעסקות במשהו (למרות שכשכתבתי את הטקסט הזה במקור שמתי את האלבום ברקע, ונאלצתי להנמיך שוב ושוב כי הוא פשוט עשה לי כאב ראש). בין הררי הרעש אפשר למצוא אפילו השפעות רוק ופאנק (ריפים של גיטרה ושירה מוצעקת), ולאוהבי הביזאר מפוחיות וכינורות. אתם ממוצא יווני? יאסו! יש גם צלחות נשברות.

האלבום ללא ספק מיועד לצלילות, או לאנשים מסוג מיוחד. לי אישית עדיין קשה לשמוע חלק מהרצועות, למרות שיש שם דברים גאוניים.
טוב, אז האלבום לא קל, אבל בעצם מי אמר שהוא אמור היה להיות קל?

הוא מתחיל די מוזר, אבל מוזר זה רגיל אצל אבוללה, משהו שנשמע כמו שיחה מעוותת בין שני אנשים (פתאום הייתה לי הארה ונזכרתי שזה היה איתי מטוס שהתקשר להתלונן שיש לו יותר מדי בררה בחומר), ולאחר מכן התפרצות של רעשים שמעמיסים בעיקר על תדרי ה-mid, ויוצר הרגשה של אי-נוחות. עם הזמן הסאונד מתרחב לשאר ספקטרום השמיעה, והופך להרבה יותר "מקיף", יוצר soundscapes בגודל מכתש רמוןותוקף מכל כיווני החדר.
רצועה לאחר מכן, והוא חופר בראש במשך כמעט 14 דקות, מקצבים, רחשים, צפצופים, אם אתם לא מוכנים נפשית, זה עלול להרגיש כמו אונס \ לשבת על אבטיח מסוכך \ פיסטינג לאוזן.
עכשיו שיהיה ברור: בשנים שאני מכיר אותו, אבוללה התעסק בבלאק, דום, נויז, פופ, טכנו, אינדסטריאל, ועוד כל מיני דברים, ובודדות הפעמים שמשהו היה קשה ומתעלל כמו האלבום הזה.

מדובר בהאזנה מאתגרת, מעניינת, לא כוס התה של כולם אבל בהחלט מומלץ ביותר.

אין לי מושג בכמה עותקים הדבר הזה יצא, בזמנו לא היה לנו איכפת מדברים כאלה, פשוט עשינו אותם, הוא גם עשוי בצורה הכי DIY שיש, מכוערובסיסי עד טירוף, ולכן הוא גם די זול, בהופעות אפשר למצוא אותו בעלות נמוכה משל סיגריות, ובחנויות גם המחיר לא רחוק בהרבה.

ועוד שלושה דברים לסיום:
1) אם אתם חושבים שאני מגזים, נסו לחפש בגוגל סיקורים על אבוללה, הוא גרם לכתבים במגזינים שמתעסקים אך ורק במוסיקה מהסוג הזה לבכות.

2) אם אתם חושבים שזה חומר קשה, חכו שאספר לכם בהזדמנות על האלבום שהיה אחרי האלבום הנ"ל.

3) 90% מהקטלוג של אבוללה אפשר לשמוע חינם ב http://www.last.fm/music/ABOOLELE

טקסטים נוספים של Ron Zed

• אמת ואימה - חלק ג' - March 28th, 2008
• אמת ואימה - חלק ב' - March 10th, 2008
• בלה לגוסי מת (וכריסטופר לי חי ובועט!) או: איך כמעט מתתי מצחוק כשצפיתי בHowling II: Stirba - Werewolf Bitch - March 10th, 2008
• אמת ואימה - חלק א' - March 2nd, 2008