Pelican- March into the Sea

8 במאי, 2008 | מאת Nervy River |
Pelican- March into the Sea


Pelican היא להקה אינסטרומנטאלית מופלאה משיקגו שהצליחה לרכוש הערכה רבה תוך זמן קצר.
האי.פי. המדובר הוא מעין הקדמה לדיסק החדש שלהם, "The Fire In Our Throats Beckons the Thaw", והוא כולל שני קטעים בלבד.

ישנם רגעים בחיים, בהם אתה תוהה האם הדרך בה בחרת היא הנכונה. המסע אותו אנו עוברים אינו פשוט. הוא כולל תהליכים ארוכים, תשוקה, ואהבה בלתי מושגת.
הקטע הראשון באי. פי. אורך עשרים דקות ועשרים ושמונה שניות ומגלם בתוכו את כל המסע הזה, מתחילתו ועד רגע לפני סופו הבלתי ידוע. בדיסק החדש של ההרכב יצא אותו הקטע בגרסה מקוצרת של עשר דקות בלבד. מעין הסכמה שכל אחד מאיתנו עובר את התהליך המשותף רק בחלקו, ואת השאר הוא יגלה לבד.
העוצמה במוזיקה של Pelican מכה ופוצעת. החיטוט בפצעי הנפש הוא ארוך וכואב, תזכורת חדה וצורבת למאבק היומיומי, לשגרה השוחקת, לכאב שלא נפסק. תהליך הריפוי תוך השגת תשובות ומשמעות לחיים הוא ארוך, ואינסופי. הוא תקווה שמהולה באפרוריות ואשליות בלתי מושגות, הנפש נרדפת ולא עומדת במעמסה ועד הגעתה להתמוטטות היא נודדת, כמהה למנוחה שמסרבת להגיע.
המוזיקה של הלהקה מרשימה. גלי גיטרות איטיות שמתנפצות אחת אחרי השנייה, עם עבודת תיפוף שלא נחה לרגע ומכה ללא הפסק.
הגיטרות משתנות לכיוון מלודיות נקיות שמהתלות במאזין ושבות בחזרה לאותה אווירה מלוכלכת, צלילי קינה ויגון שלבסוף הופכים שוב, עם סיום הקטע, למסע אקוסטי נוגה ועמוק הספוג באווירה סופנית.
המבנה המתפתח של המוזיקה ביצירה זו מייצר חוויה שהיא יותר ממוזיקלית. לפנינו יצירת אמנות סוחפת שלא מצליחה לשעמם ולו לרגע דל.

הקטע השני באי.פי. הוא רמיקס, באורך שלוש-עשרה דקות, לשיר Angel Tears מהאלבום הקודם שלהם- Australasia. הקטע מוקסס מחדש על ידי ג'סטין ברודריק, האגדה החיה מאחורי ההרכבים Godflesh ו-Jesu , והפך מקטע סלאדג'י מלוכלך וחורק למשהו שונה לגמרי, שטביעת ידו המובהקת של ברודריק ניכרת בו.

Pelican- March into the Sea
Hydra Head

טקסטים נוספים של Nervy River

  1. 2 תגובות עבור “Pelican- March into the Sea”

  2. מאת עידו שחם בתאריך 12 במאי, 2008 | תגובה

    טרם שמעתי את הדיסק, אך שמעתי את הלהקה במייספייס והתרשמתי מאוד.

  3. מאת צרי בתאריך 14 במאי, 2008 | תגובה

    לא דיסק חדש, אלא ישן. הוא דיסק מופלא, מדהים, שאני חייב לו המון. דיסק שהוא לא בדיוק קונספטואלי, אבל מלא בכ"כ הרבה עוצמות, רגש, עריכת סאונד מבריקה ובעיקר בהרבה צבעים יפיפיים.
    שלא נדבר על ההופעות הפסיכדליות שלהם, שהם מחברים את המכשיר-המגניב שהופך את הצלילים לאור. גאד איך אני רואה את עצמי מעתיק ועושה דבר דומה בעתיד..:)

    מכל מקרה -
    הדיסק הכן חדש שלהם ובהחלט נהדר (אמנם פחות נוגה, משום מה, מBeckon the Thaw) - נקרא- City of Echoes.

    אני אכתוב על הלהקה הזו ועל עוד מס' להקות פוסט רוק אחרות סיקורים בשבועות הקרובים.

    ג'ה בלס את כולכם וכל האהבה
    צרי

השארת תגובה