אני יורק!

גיבור תרבות

1. ימי חול בצהריים, אחרי בית ספר, שנות ה-90. רגעי קסם ברשת ב`, ברדיו שתמיד היה דלוק. אחי ואני פיתחנו תיאוריה לפיה לעורך המוסיקלי יש דיסק אחד שהוא שם על random, שמהווה את הפלייליסט של התוכנית. מדי פעם Ring of Fire עלה בגורל וליווה את ארוחות השניצל טבעול וידיעות אחרונות שהיה פרוש מול העיניים כדי להעביר את הזמן.
2. קיץ 99, הטיול השלישי לארצות הברית. אני והחבר שלי לשעבר במיניאפוליס, מתארחים אצל מלך הפאנק. מלך הפאנק קנה שטח אדמה באזור כפרי ורוחש יתושים במינסוטה, מרחק שעה ומשהו מהעיר. נסענו לשם איתו ועם השותף שלו, כדי לעבוד על יסודות המבנה שהוא הקים שם. למלך הפאנק ולשותפו הייתה שיטה: כשהם עבדו ביחד כל אחד בתורו תיקלט בטייפ של הרכב. באותו יום היה תורו של השותף, פאנקיסט בזכות עצמו, לתקלט. יום שלם שתינו Mountain Dew, נאבקנו בחרקים מעופפים והקשבנו לאוספי קאנטרי משובחים. מרל האגארד, צ`רלי דניאל`ס בנד, דולי, לינדה, שלוש גרסאות שונות ל-Mamas, Don`t Let Your Babies Grow Up to be Cowboys, רד סוביין שנהיה האמן המושמע ביותר במחשב ובנגן שלי בשנה האחרונה ועוד צד שלם של קלטת, 45 דקות רצופות של ג`וני. כשחזרנו לציוויליזציה השתלטתי על המערכת של מלך הפאנק והקלטתי את שלוש הקלטות של השותף.
ממיניאפוליס ירדנו לדרום. נסיעות ליליות מתישות בגרייהאונד לממפיס, ניו אורלינס ומשם למעלה לאטלנטה (דרך אלבמה, מיסיסיפי והקרולינות), לריצ`מונד ובחזרה לצפון התעשייתי לסוף הטיול. אני לא זוכרת אילו קלטות הבאתי איתי לטיול ההוא מלכתחילה - בטח הבאתי את פוגאזי הראשון, אבל אני לא סגורה על האחרות - אבל Country Mix 1, Country Mix 2 ו- The Best of Johnny Cash (מוסיקה מצוינת לא זקוקה לכותרות מתחכמות) היוו את פס הקול העיקרי והזכור ביותר להצטופפות במושבים הלא נוחים עם התחתית של התחתית של החברה האמריקאית.
שלושה חודשים אחרי שחזרנו מהטיול עברתי סוף סוף טסט והמשכתי לשחוק את הקלטות הללו בטייפ של הרכב של אימא שלי.
3. אוגוסט 2002, איה נאפה. שנה וקצת לפני כן גאון הקולנוע ואני שודכנו. ב-30 לאוגוסט 2002, בפני 8 בני ובנות משפחה, 4 מצלמות סטילס ומצלמת וידאו אחת, באולם לא חגיגי בכלל באיזה פרבר של לרנקה שנראית כמו נתניה, הוכרזנו כ-man and wife על ידי פקיד עיריה מקליש שכבר ממש רצה לעוף הביתה. כן, זה היה מעמד לא רומנטי בעליל בדיוק כפי שזה נשמע. יום אחרי הטקס נפרדנו מהמשפחות ושמנו פעמינו לאיה נאפה, שפעם היתה כפר דייגים והיום מהווה עיירת קייט עטויה פיברגלס ומאוכלסת ביורו-טראש שמדגמן תאים סרטניים בהתהוות. מקום אידיאלי לסיים בו את פיאסקו ירח הדבש ואת הביקור בקפריסין, שהוכתרה אחר כבוד כנתניה בסבנטיז על ידי וכ"כמו ישראל, רק יותר גרועה" על ידי הגיס החדש דאז.
ערב אחד השתכרנו מקוקטיילים. היינו בבר תיירים שקושט בקיטש שאפשר למצוא בקניונים ובפאואר סנטרים ששוכנים על כביש החוף ושניגן ברצף גרסאות דאנס של מודרן טוקינג. כשנמאס לנו לנסות ולנחש איזה שיר מתנגן ברקע - שכן דיטר בוהלן אולי ידע לטפח מולט ארי כהלכתו, אבל לא ממש הצליח לנצל את כל הפוטנציאל של האורגן קסיו שלו - שמנו פעמינו אל הפאב השכן, שהיה חשוך יותר וריק יותר והציב בחוץ שלט המודיע שהערב - רק הערב - הוא ערב קריוקי. נכנסנו פנימה. השכרות לא גברה על ביישנותו הטבעית של גאון הקולנוע, אבל אצלי היא שחררה עכבה אחת או שתיים והובילה אותי לעבר הפלייליסט. כמי שתפריטי הקריוקי היחידים שהכירה עד לאותו רגע כללו בעיקר את "רוני אל תלכי" של - של? גזוז? נראה לי - הרשימה המרשימה שכללה את הקלאש ואת האנדרטונס היתה גן עדן לאנשי מוסיקה שיכורים. בחרתי את פאראנויד ואת רינג אוף פייר, וכששרתי את האחרון התבוננתי בעיניים של הגאון וחשבתי על קרקס והתכוונתי לכל מילה. מלבדנו היו בפאב עוד מס` אנשים, ביניהם הרכב בליינד דייט כושל במיוחד. הגברים לחצו את ידי ושיבחו את הבחירה.
4. אוגוסט 2003. שנה לקפריסין, רכישת כרטיסי טיסה של הרגע האחרון למינכן, שכירת רכב. אם היטלר כבר דאג למערכת כבישים משובחת, מי אנחנו שלא ננצל אותה? קניית שלושה דיסקים במינכן, כדי לנצל את הקומפקט דיסק שהגיע עם הרכב. Anthrax בשבילו, Turbonegro בשבילי, דיסק אוסף של קאש בשביל הכביש. הגלגלים חותכים את מזרח גרמניה במאה שמונים קמ"ש. הקול שלו חותך לי את שק הדמעות ואני לא מסוגלת להבין איך פעם קולות אחרים שימשו כרקע לאהבה.