Monkey Son of a Donkey- Chansons Du Cul
20 באפריל, 2008 | מאת Rani Zegar |
אם נניח שחברי Monkey Son of A Donkey (להלן MSOAD)יעדיפו להעביר ערב של יום חול בצפייה בסרטי סנאף אסיאתים בחברת GG allin , גיבור הפאנק הקונטרוורסלי,על השתגלות סוערת שוברת שיגרה , כל אחד בתורו, בכל תנוחה אפשרית עם אנג'לינה ג'ולי,סביר בהחלט שלא נתבדה.כחסידים של פאנק כאוטי ואמורפי ברוח ה DIY , גם נגיסה פראית בתפוחים הרקובים של רנה דיקרט תקרוץ הרבה יותר לחברי ההרכב מאשר הנקודה הארכימדית המובחנת שהוא מציע.הספק, האינטנסיביות והחיים המזוהמים על הקצה קורנים ומרתקים את MSOAD הרבה יותר מיציבות כלכלית ושיחות שוקקות על הצעקה האחרונה בעולם הלפ-טופים: MSOAD עסוקים,אך בהחלט לא טרודים, בלספק תרכיב ייחודי ורעשני של פאנק,גאראז',סרף וסטונר-רוק שטרם נשמע במחוזותינו,באופן כה ברור ומוחצן, המבשר על אחת המגמות המוזיקליות המשמחות ביותר שמתרחשות כאן לאחרונה – האנדרגראונד, בדמותו של פאנקיסט מיוזע וחובב סרטי טראש ביזארים משנות ה -50 , זוקף את ראשו המכוער, אך גם מקפיץ לשחקים גבה סקרנית ומתפעלת בקרב אלו שחשבו שאותו פאנקיסט ייצוגי וחברתו לעולם לא יצאו מתסביך סיד וננסי הפרטי שלהם.
התחקות אחרי שורשי התופעה,כאן אצלנו,תזרוק אותנו לשלהי שנות ה 80 כשדורלקס סדלקס השכילו להזריק לאינדסטריאל הבלתי מתפשר שלהם מנה של רוקנ'רול והארד-רוק סליזי המושפע בעיקר מ kiss וגדוש בפאנק פוליטי ניהליסטי נוסח ה dead kennedys.אך היו אלה דווקא צ'רלי מגירה,מיכל קהן והAstroglides ,שחיבתם המופרזת לסרף,קליפסו,פסיכדליה והרד-קור,שנהנתה מהרוחות החזקות הנושבות לצד תחיית הגאראז' העולמית, גם ניסחה את עצמה כתוכנית ההגשה אטרקטיבית שהצליחה לגשר בין פאנקיסטים מרופטים חובבי exploited לרוקנ'רול המוסכים של דטרויט ולריפים המגושמים של גיזר באטלר מ black Sabbath.
בעקיפין,במקביל ואולי בלי שום קשר כלל, היהודונים ו MSOAD הם ההקצנה של המגמה הזו.היהודונים,לפני אלבום בכורה בהפקתו של צ'רלי מגירה, היא מהלהקות המופיעות הטובות בארץ-טראש-פאנק אנרגטי,מבעית וקולני כמו התקפות החב"דניקים הפתאומיות על הבועתיות הורדרדה של רחוב שינקין ,חמושים ברמקולים מזייפים ושמחת חיים פושעת. MSOAD כבדים מעט יותר, מושכים לסטונר הרוקנ'רולי של entombed ולגאראג'-פאנק של mudhoney וה dwarves , מפנימים את וירטואוזיות הגיטרה הבלוזית המקוטעת של גרג גין האגדי מבלאק פלאג ונוהמים שירי זימה גסים ואנטי-אינטליגנטים במתכוון שיכלו לשמש היטב חוליגנים אנגלים האוהדים קבוצת מרכז טבלה מהליגה השלישית ומתייחסים לכל משחק כלהיות או לחדול.נשמע לכם רע ? ממש לא. ל"רפת" ו"שרמוטה" יש פוטנציאל היסטרי לשמש כהמנונים נצחיים לחיים בזבל. הזבל,אם לא שמתם לב,כבר ממש כאן,נערם לרגליכם ומסריח כל חלקה טובה, כמו השתנה נטולת כוונות זדון בחצר האחורית של בניין מגורים.מתוך הזוהמה,שביתות עובדי התברואה החוזרות ונשנות, והסרחון המתמזג באוויר המעושן , Chansons du Cul, תכירו בכך או לא, נשמע כמו קצת יותר מ 10 דקות מהחיים שלכם בין זינוק פראי משלולית אשפתית אחת היישר לתוך צואת כלבים שנמרחה על המדרכה ע"י קורבן קודם.
טקסטים נוספים של Rani Zegar
- (((SUN 0 - April 7th, 2008
