Gedem

11 באפריל, 2008 | מאת Boaz Goldberg |
Gedem


הוא עומד על הארץ, למרגלות הבמה, עומד על שתי רגליו וגבו לקהל. קוראים לו זוהר.
הלילה הוא גדם.
הבמה היא שולחן הניתוחים שלו. הבמה היא שולחן הניתוח שמחכה לכולנו. קופסת עץ נחה על קצה הבמה, ליד בקבוק ויסקי משומש. גדם מסתובב לקהל. "למישהו יש ג'וינט?", הוא שואל. התשובות שהוא מקבל מספקות.
מה יש בקופסה?
יש בה המון כבלים ואפקטים, ופדלים של גיטרה. כל האפקטים והפדלים הללו עברו ניתוח בבוטקה האדום שלו, בחולות של כרכור. שם הוא חי, הדוקטור - שם הוא ממית את הצלילים, שם פותחים את הבטן ואת הגולגולת לפדלים של הגיטרה כדי להחזיר אותם לחיים. מה שגדם מחפש זה חיות שמשמיעות צלילים רצחניים עם מבט אחר בעיניים. את בית קברות לחיות אתם זוכרים?

ב- "גדם" יש "דם". ההופעה שלו היא התקפה אחת גדולה.
הוא מתקיף את הקהל ברעשים אלקטרוניים מסוכנים ואנשים רצים לכיוון השירותים כדי לתחוב לאוזניים חתיכות של נייר טואלט. הקהל מתגודד סביבו, רובו מרותק, חלקו רק מציץ, חלקו אינו מסוגל לשאת את מה ששומעות עיניו ורואות אוזניו. כולם בהלם.
שומעים שיש שם משהו, במה שהוא עושה. שומעים שזה לא רק רעש לבן, אלא משהו פראי. פראי כל כך, שנמאס לו להיות כלוא בתוך מבנה של שיר רוקנ'רול. הכנות שלו מהממת.

לגדם יש גדם והוא לא מסתיר את זה. רגל מברזל מגשרת בין הגדם שלו, שבאזור הירך, ובין רצפת המועדון. רגל מתכתית שמתמזגת בצלילי המתכת שהוא מפיק. אדם שעומד על הרגליים בזכות הטכנולוגיה מתקיף אתכם עכשיו בפידבקים ובשיבושי טכנו. מדי פעם הוא צורח - זועק! - לתוך המיקרופון, נסוג לאחור ויוצר גל בקהל. גרביון חום מצפה את הפנים שלו.

הרוח (המדיום, המוזיקה) והבשר (זוהר והגדם) - נפגשים. השמיים והארץ נפגשים. מוזיקה ומטא- מוזיקה נפגשים. ההומני והביוני נפגשים. המוזיקה והמיצג מתמזגים. הפאניקה והסכנה מתנגשים, מתפוצצים, ורסיסיהם הקסומים ניתזים בחלל - כל הדרך אלינו, אל תל אביב 2006 - בה, כך מסתבר - ישנן גם פיות עם נוצצים. לפעמים הן מופיעות בגדה השמאלית, מגישות לקהל מתנות ארוזות בפיצוצים.

טקסטים נוספים של Boaz Goldberg

השארת תגובה