קולוניאליזם עכשיו - קולו של אלוהים אחר
4 באפריל, 2008 | מאת Fish Accountant |בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים הווה זרם תרבותי-מוזיקלי תחת הכינוי 'אקזוטיקה' שמאפייניו הם מנגינות ג'אז מלודיות ומרובות כלי נשיפה בשילוב מקצבי תופים הנשמעים כאפריקניים, לעיתים מנגינות אלה מלוות בשירת מקהלה הרמונית ובקולות של בעלי חיים שונים - הנושאים שבהם התעסקו יצירות האקזוטיקה הם תיאורי מקומות שונים באפריקה או במזרח (הרחוק והתיכון) או תיאורי טקסים אליליים שנעשים במקומות אלה למרות שכמעט אף אחד מהיוצרים החשובים של הזרם לא היה מימיו באפריקה או במזרח, מלבדmartin denny שבצעירותו ביקר מס' פעמים במרוקו.
יותר מצדדיו המוזיקליים של זרם זה, מעניינת העובדה כי היוצרים במסגרת זרם זה אימצו לעצמם יחס מתנשא על העמים עליהם חיברו את יצירותיהם. דבר זה מתבטא הן בשמות הקטעים (sophisticated savage, dark heart of the congo, Egyptian slave song וכו') והן בפירוט על משמעותו של כל קטע.
חשוב לציין, כי הזרם לא נעלם אלא התפתח לזרם התרבותי הידוע כיום בשם NEW-AGE..
הניו-אייג' משלב אלמנטים אתניים שונים עם צלילים אלקטרוניים.
מבחינה אידיאולוגית אפשר לומר שמדובר פה בהמשך של האקזוטיקה, אלא שפה היחס המתנשא הוא בסבטקסט, כלומר לא מתגלה בשמות הקטעים וגם לא בפירוט על משמעותם, אם ישנו כזה – הניו-אייג' התפתח בכיוון שלכאורה ניתן לראות בו משיכה למשמעות המיסטית של מנהגי התרבויות שבהן הוא מתעסק, אך בראייה ביקורתית מתגלה מיסטיקה מדומה זו כלא יותר מהנאה תיירותית והתנשאות הדומה לזו שניתן למצוא באופן גלוי בז'אנר האקזוטיקה המקורי.
הן זרם האקזוטיקה המקורי והן זרם הניו-אייג' שקיים היום מתהדרים לא רק בעליונות 'אידיאולוגית' על התרבויות שאליהן מתייחסות היצירות שנעשות בהם, אלא גם בסממנים גראפיים שכביכול מייצגים את התרבויות האלה - הסמל הבולט ביותר באקזוטיקה הוא האל טיקי, אחד האלים המרכזיים של 'איי הפסחא',שתפקידו במיתולוגיה של איים אלה הוא שמירה על המשאבים הטבעיים. ככלל, הסמלים שבהם בחרו הז'אנרים הנ"ל להשתמש כסמלים גראפיים הם גרסאות פופ של סמלים אתניים מתרבויות אלה.
בשעה שרובם המכריע של היוצרים בז'אנר זה מקורם בארצות הברית, ישנם גם יוצרים מאזורים אחרים בעולם..
כזה הוא הסרט Sayad Nova, שנעשה ע"י מחלקת התרבות של השלטון הסובייטי בשנות ה60 המאוחרות (ליתר דיוק 1968) ובו מוצגים, דרך עלילה על מסע של קבוצת 'גיבורים' רוסים קדמונים במטרה למנוע את כיבושה של רוסיה ע"י כוח שטני לא ידוע (שלא נראה לאורך כל הסרט), דימויים שונים של שלושת הדתות המונותאיסטיות בצורה מעוותת, בנוף הנראה כסביבה מזרח-תיכונית סטריאוטיפית.
בסרט, נראה כי הצופים מבינים את משמעותם של הדימויים והטקסים המקוריים, וכי רק הדמויות (המזרחיות-'פרימיטיביות' לפי דרך ההצגה) לא מבינות את משמעותן של הטקסים ומבצעות אותן בדרך מעוותת שמשלבת דימויים שונים מהמיתולוגיה של שלושת הדתות.
ייתכן, כי 'הכוח השטני' הוא הדתות הקונבנציונליות וכי ה'גיבורים' מייצגים הן את דימוי 'הלאומיות הרוסית המקורית' כפי שנוצר תחת שלטונו של סטאלין בברה"מ והן את הדימוי של 'מעמד הפועלים המהפכני' כפי שהוא מופיע במיתולוגיה הפוליטית של ברה"מ.
בהתחשב בתקופה שבה נעשה, הגיוני שמטרתו של הסרט היתה הגכחת שלושת הדתות המונותאיסטיות אל מול הדת האזרחית של הקומוניזם הסובייטי. חשוב לציין, כי מלבד הפעולות ה'סמליות' הנעשות על-ידי הדמויות בסרט, אין להן כל אפיון דתי מובהק שעל פיו ניתן לשייך אותן לדת מונותאיסטית כלשהי. בסרט ישנה גם התייחסות נרחבת לשרידי תרבויות מקומיות בעלות אופי נוצרי בעיקרן, שעליהן אני לא יודע מספיק ולכן לא אכתוב עליהן.
כיום אחת היוצרות המעניינות ביותר בתחום השילוב של אלקטרוניקה נסיונית ווניו-אייג' היא נשטה אטלס. אטלס, בעצמה מוסלמית ממוצא מצרי-יהודי, החלה לעסוק בתחום בתחילת שנות התשעים, כשהניו-אייג' היה ז'אנר חדש – לכן ניתן לזהות אצלה, בניגוד ליוצרים מאוחרים בתחום, שאצלהם הניו-אייג' הוא כבר 'מלוטש', את המסרים שהזכרתי קודם ביתר בהירות. חשוב לציין כי במהלך הקריירה המוזיקלית שלה, מקבלת עליה אטלס (גם אם לא במודע) את ה'זיהוי' ה"אקזוטי" שדורשת ממנה הסצנה הזו, מתוקף היותה סצנה מערבית מובהקת.
במהלך הקריירה שלה, שיתפה אטלס פעולה מספר פעמים עם ההרכב האלקטרוני ג'ונו ריאקטור (Juno Reactor). אחד מהמעניינים ביותר שבשיתופי הפעולה הנ"ל הוא גרסה משלהם לשיר God Is God של להקת האינדסטריאל הגותיתLaibach
השיר בביצועו המקורי הוא אלים, אפל ואגרסיבי כשהלחן בנוי ממקצב תעשייתי כבד, שירה מאיימת והרמונית לסירוגין והרבה גיטרות בדיסטורשן. מטרת השילוב של מילות השיר ושל הלחן המאיים בביצוע המקורי היא, מלבד יצירת אווירה מאיימת, היא להביא את המאזינים למסקנה (הנכונה, לדעתי) כי האל החיצוני לאדם היחיד האפשרי הוא אל מאיים ורצחני
(מילות השיר מצביעות על כך במילים המתארות את מה שהאדם יראה כשהאל יתגלה ובמיוחד במילים המפורשות של הבית השלישי –
"You shall see the walls crumble
Walls built of pain
And above the cries of man
:Hear one voice saying
I am Alpha and Omega
The beginning and the end
I am the first and
I am the last")
השיר, שבוצע על ידי אטלס וג'ונו ריאקטור, מובא
כדיבור של בתי השיר כשברקע יש שירה בסגנון מזרחי של אטלס
הלחן הוא מנגינה אלקטרונית שמבוססת על מקצב מזרחי
הדיבור של בתי השיר לא תואם את הלחן במקומות רבים, מה גם שהדיבור עצמו לא עושה רושם מאיים במיוחד על המאזין (אבל אני מנחש שככה זה בניו-אייג':
לא משנה אם יש קשר בין המילים למנגינה או אין, העיקר שיהיו במנגינה כמה מאפיינים אתניים קליטים ואת המילים God, man, heaven וכמובן את המילה Good והנה, אפשר להגיד שיש לנו שיר בעל משמעות).
לשיר, בגרסה של ג'ונו ריאקטור ונטשה אטלס, יש קליפ שמורכב מקטעים
מן הסרט Sayad Nova. בעוד שלכאורה הקטעים המרכיבים את הקליפ נבחרו באופן אקראי, מי שצופה בקליפ בצורה ביקורתית יכול לראות כי הקטעים שנבחרו הם הקטעים שבהם מופיעים הסטריאוטיפים הדתיים המוגחכים.
בגלל שהקליפ מלא בסטריאוטיפים המגחיכים את שלושת הדתות המונותאיסטיות, ולעיתים סטריאוטיפים אלה מתייחסים לאלמנטים מכל הדתות באותו פריים, אתייחס רק ל3 שהם לדעתי האלמנטים המוגחכים המובהקים ביותר:
1. בתחילת הקליפ - קבוצת אנשים על רקע מה שנראה ככנסייה ביזנטית ומתברר בהמשך כגג של מבנה נטוש (הבנוי ככנסייה ביזנטית) כשהם מעיפים סוג כלשהו של עשב יבש ממקום למקום בעזרת חרמשים בקצב אחיד ורוב העשב נופל מהגג למטה. בקליפ נראה כי הדמויות מבצעות את הפעולה בצורה מכאנית, ללא הכרות עם המשמעות הדתית שלה, אלא רק עם הפעולה הסמלית (כמו בשאר הפעולות הנעשות ע"י הדמויות בקליפ) וכי דבר זה הוא הגורם לכך שהעשב נופל למטה בפיזור במקום להיערם בצורה מסודרת. הן בנצרות המאוחרת והן בזרמים המיסטיים באסלאם וביהדות, החרמש והקצירה מוכרים כסמלי המוות, אך בנצרות המוקדמת גם כסמלי איסוף הנשמות ע"י האל כחלק מהליך הניצור – לצופה המערבי (ובנוגע לקליפ – המערבי-נוצרי) אמור להיות ברור כי בעצם מדובר פה בשאלת ההכרות של הדמויות עם המשמעות של מעשיהן, ולא רק זאת אלא שבחיבור למילות השיר הגישה מזכירה במידה רבה את הגישה של השלטונות הקולוניאליים השונים במאה ה19 לנתינים בקולוניות במרכז אפריקה בכלל ואת גישת השלטונות הקולוניאליים הבלגיים בפרט שלפיה 'בגלל חוסר המודעות שלהם – האל לא בצידם'.
2. ספרים ('ספרי קודש' כלשהם?) – בתחילת הקליפ, שתי ידיים (ככל הנראה של שתי דמויות שונות) וביניהן כ3 ספרים עבים – הידיים מונחות בכיוונים מנוגדים בצורה אופקית כשהספרים ביניהן. הספרים סגורים והצד שאותו רואים הצופים הוא הצד הפתוח (כלומר, הצד הקדמי של הספרים) – 'העמדה' זו יכולה להזכיר לנו את המנהג הדתי שישנו בשלושת הדתות המונותיאסטיות להשבע באמצעות הנחת היד על הספר שמהווה, כביכול, את מסמך היסוד של הדת הנ"ל, אך בהמשך הקליפ נראה כי הספרים נפתחים ברוח ועמודים שבהם ישנו כתב צפוף עפים מהם. המסקנה המתבקשת מכך היא כי זה 'העונש האלוהי' על כך ששבועת הדמויות לא היתה אמיתית (לעומת, כמובן, הצופים הסוביטיים-מערביים\מערביים-נוצריים שמאמינים ב'רעיונות הנכונים' ו'יודעים' להבדיל בין טוב ורע').
3. פולחנים מכאניים – בקליפ ישנם שני פולחנים 'מכאניים' מובהקים – הראשון אמור כנראה להמחיש פעם נוספת את חוסר ה'חוכמה' שבדתות המונותאיסטיות לעומת התרבות שממנה צופים בסרט\קליפ והוא מהווה מעין 'התגלות' שבו נופלת לבנה מתקרתה של קתדרלה נוצרית ומיד לאחר מכן אנו רואים ילד האוחז בשני לוחות מוזהבים בצורת כנפיים ו"מעופף" באוויר – בצפייה שניה בסצנה זו, ניתן בברור להבחין בשרשרת ברזל המחוברת לתקרה שהיא זו שגורמת לו "לעופף" כך – הילד, כמובן מייצג את אידיאל חזרת המשיח באחרית הימים' בדתות המונותאיסטיות השונות ושרשרת הברזל את חוסר היכולת של הדמויות להגיע לאידיאל זה. השני הוא מעין 'טקס הכתרה' אבסורדי, שבו נראת דמות שעיניה מכוסות מנדחפת ע"י דמות בעלת לוחות מוזהבים בצורת כנפיים הקושרים לגבה בחבל ומניחה על ראש של דמות שלישית העומדת כשפניה מופנים לחומת לבנים קטנה מעין 'כתר' העשוי, ככל הנראה, מאבן.
חשוב לציין שגם ללא הקליפ, הפיכת השיר לשיר ניו-אייג' לא רק מרוקנת אותו מכל משמעות מקורית ומשאירה את הצופים באותו מצב שבו מתוארות הדמויות בסרט (המסוגלות לקלוט אך ורק את הרובד הסמלי של פעולותיהן) אלא הופכת את האמירה בשיר עצמו מאמירה אנטי דתית (שאותה אפשר לזהות בבירור בשיר, כפי שבוצע ע"י לייבאך) לאמירה המגחיכה את הדתות המונותאיסטיות, אך לא אל מול 'הנאורות הסובייטית' כי אם אל מול התרבות המערבית של שנות התשעים, שהניו-אייג הוא אחד המאפיינים הבולטים שלה.
טקסטים נוספים של Fish Accountant
- הו, כמה אפלה מכסה אותנו - June 5th, 2008
- האפוקליפסה מכה שנית (או, אמת ואימה גרסה 1.1) - March 2nd, 2008









4 תגובות עבור “קולוניאליזם עכשיו - קולו של אלוהים אחר”
מאת בן קנז בתאריך 4 באפריל, 2008 | תגובה
אגב, אתה טעית בפרט אחד בסקירה שלך - הסרט שהופק בעצם מספר על משורר ארמני, מהלך חייו והמקורות ליצירתו והופק לא ברוסיה, אלא בארמניה הסובייטית
מצ"ב הקישור
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Color_of_Pomegranates
מאת Cthulu Christ Superstar בתאריך 4 באפריל, 2008 | תגובה
כתוב לעניין וגם ההערה של בן קנז מוסיפה זווית מעניינת.
אם כבר דברים בסגנון ניו אייג', מה עם סקירה על סטארגייט???
מאת -+ בתאריך 10 באפריל, 2008 | תגובה
אקזוטיקה היא אינטרפטציה אמריקאית למוזיקת עולם, או במילים אחרות התאמה אמריקאית ללחנים סטריאוטיפים משלל ז'אנרים שונים של פולקלור. צריך לזכור שזהו ז'אנר כל-אמריקאי, שהורכב רובו ככולו מתקליטי נושא שנעשו בתהליך עשייה דומה ללהקות ביג-באנד הוליוודיות של אותה תקופה, נגני אולפן והקלטות מהירות ומהוקצעות (arrangments), ככזאת היא מגוכחת, קאמפית, מטופשת ועל גבול הקיטשית. קל להתייחס על התקליטים האלה מנקודת מבט של התנשאות. אבל יחס מתנשא לא היה שם, מהסיבה הפשוטה שלאף אחד לא היה אפילו זמן להתעסק בו, השמות לשירים שמגוחכים בפני עצמם, לא באו משום מקום של התנשאות אלא מתוך צורך למלא פילרים לשמות שירים של תקליט שנעשה בשלושה ימים. כך גם בדרך כלל נראות העטיפות של התקליטים, ואם לוקחים את זה קצת הלאה ככה גם נראית כל ארצות הברית.
מאת יותם הלא קדוש החשב לענייני דגים בתאריך 10 באפריל, 2008 | תגובה
מינוספלוס, הייתי מסכים ברצון עם הקביעה כי אין באקזוטיקה (ברובד הרעיוני) כל התנשאות, אלא שעצם העובדה שלכל התקליטים שיצאו בז'אנר יש את אותו יחס (מה שגם התבטא בliner-notes כמו שכתבתי בסקירה עצמה) לתרבויות ולמקומות שבהם עוסקים הקטעים, יש פה לדעתי יותר מיסוד סביר להניח כי אכן קיים יחס כזה.
אני חייב להוסיף, גם בתגובה למה שכתבת וגם בכלל כנון-בית לסקירה -
אני מאוד מחבב את הצד המוזיקלי של האקזוטיקה, כי אני רואה את הסגנון המוזיקלי של הז'אנר הנ"ל, כשלעצמו (כלומר אם לרגע ננתק אותו מסוגיית קיומו או אי קיומו של עניין אידיאולוגי זה או אחר מאחוריו - דבר שלא ממש כדאי לעשות כשסוקרים דבר המשויך להתפתחות של האקזוטיקה), כלאונג' ג'אזי עם הרבה כלי הקשה וכלי נשיפה נחמדים. אחד מהרכבי האלקטרוניקה הקלה שהבינו את המהות המוזיקלית של הלאונג' משנות החמישים-שישים-שבעים ומשלבים את זה בצורה ראויה לציוןם במוזיקה שלהם אלה הצמד הבריטי zero 7. סתם הערת שוליים.