Attilio Mineo – Man In Space with Sounds

4 באפריל, 2008 | מאת New Yoreker |
Attilio Mineo – Man In Space with Sounds


20 דקות לקח לי ולחבר שלי למצוא את היציאה מירושלים. זה היה לפני משהו כמו שנה וחצי, באמצע הלילה. אחרי שיצאנו, חיכתה לנו הנסיעה הרגילה והמשעממת של החזרה הביתה. יורדים לכביש המהיר, יוצאים ביציאה של מודיעין, ואז כביש המחצבות. לא משנה כמה היה גרוע בירושלים, תמיד שאני מגיע לכביש הזה בין שוהם לאלעד הכל נהיה אחרת. סך הכל נסיעה של 10-15 דקות, כמעט רבע שעה ששווה הכל. הכביש הצר והלא מואר הזה, כשיורד עליו הלילה, הוא תמחיש מציאותי לגדולות בסצינות הכביש של סרטי האימה שעלו על מסך הקולנוע, פסיכו ואיזור הדמדומים עולים לראש, ובאווירה הנכונה לא צריך הרבה יותר משקית ניילון מעופפת על הכביש כדאי לחשוב שזה ראש של בן אדם. מתישהו באמצע הבנתי שאם אני הולך לשים את הדיסק הזה של אטיליו מינאו אז בטוח משהו הולך לקרות לנו, ולמרות שלא קרה בסוף כלום, השילוב הזה של החושך המוחלט, האוויר הצחיח, החזרי האור הקטנים מריבועי ההאטה שלצד הכביש, מכוניות הבאות ממול עם אורות גבוהים והמוזיקה בפול ווליום הוציאו אותי מהמציאות, פשוטו כמשמעו, למספר דקות.

התקופה בה יצא התקליט המרתיע הזה היא תקופה של השתאות, אהבה, סקרנות, ופחד, כולם לדבר הזה שמקיף את כדור הארץ, ולפעמים יכול להפנט אנשים- החלל!. כל אמצעי המדיה, סדרות הטלוויזיה, סרטי הקולנוע, משחקי הילדים, ואפילו כלי עיצוב דקורטיבים לבית הציפו את כל חלקיה של ארצות הברית והיוו ביטוי לשיגעון הסקרני של האדם אל הלא-נודע.
גם המוזיקה לקחה חלק בחגיגה, ולהקות שבדרך כלל קוטלגו תחת הז'אנר של "Easy Listening" החלו לייצר שירים שישקפו את ההרגשה של האדם בחלל. תקליטים עם שלל כלים מוזרים שהוציאו צלילים מוזרים עוד יותר היו ברורים מאליו בחנויות התקליטים, והרבה מאוד כאלה יצאו, חלקם מעניינים יותר או פחות. רק מעט מהם הצליחו להגיע לקיצוניות של התקליט הזה. Man in Space with Sounds היה במקור מוזיקת רקע באחד המתקנים שביריד החלל העולמי בסיאטל, בשנת 1962. בנוסף לחוויה הנהדרת ביריד, יכלו המבקרים גם לרכוש את האלבום, כדי שיהיה להם מה להשמיע כאשר סוף סוף יגיעו האנשים ממאדים. שתי גרסאות יצאו לתקליט, אחת עם קריין, כפי שהושמעה ביריד, ואחת אינסטרומנטלית. שתיהן לא היו רבי מכר ככה שלהשיג את האלבום בפורמט הראוי יהיה לא שווה לכיס אך מצד שני יהיה שווה מאוד לתודעה.

לא פעם יצאו מתוך ז'אנרים שנחשבו בזמנם כ"האזנה קלה", תקליטים אפלים, שמשחקים במודע או לא במודע על נעימות בעלות פירוש דו משמעי. בשמיעות חוזרות הנופך הרומנטי נשמע באותה מידה גם טרגי והיצירה עצמה מרגישה יותר מפחידה ממלטפת. בין אם בבלדות נעורים טרגיות כמו Dead Man’s Curve של ג'ן ודין, או בין אם נעימות אינסרומנטליות אקזוטיות כמו Bali-Hai של דוויין אדי, או ב-in Dreams של רוי אורביסון שמקבל את כל משמעותו בסצינת הזונות בסרט "קטיפה כחולה", ישנם השירים המחשמלים האלה שעוברים על הקו הדק שבין בלדה רומנטית ליצירת אימים.

Man in Space with Sounds תקליטו של אטיליו מינאו, שבתור מלחין פעל בעברו בשלל להקות ביג-באנד והלחין עשרות יצירות אקזוטיקה של "האזנה קלה", הוא אחד התקליטים הכי לא קלים, והכי לא נעימים לשמיעה שיצאו אי-פעם. הוא הצד האפל והלא משתמע לשני כיוונים של שירי האהבה הישנים ושל נעימות האקזוטיקה האינסטרומנטליות, הוא היפוך המנטליות הנהנתנית, הצד הרע, המסוייט, הגרפי והאינטנסיוויבי שטמון בחלק משירי הנצח התקופתיים. האלבום הוקלט כולו על ידי מכונות פרימיטיביות של מוזיקה אלקטרונית, הוא תקליט רעש עצבני שמצליח להטריד לא פחות מתהומות האינדאסטריאל של שנות השמונים והתבצרויות הרשע והטירוף של הפאוור-אלקטרוניקס העכשווי, בלי חצי רמז לשימוש באסטתיקה מרתיעה. תנסו לשמוע את זה בכביש ללא-אורות. התאונה (מתישהו) מובטחת.

טקסטים נוספים של New Yoreker

  1. תגובה אחת עבור “Attilio Mineo – Man In Space with Sounds”

  2. מאת Cthulu Christ Superstar בתאריך 8 באפריל, 2008 | תגובה

    למרות שעדיין לא האזנתי ליצירה של מינאו (אם כי לפי מה שכתוב בביקורת, אני אמור להכיר אותה), נראה כי בעצם יש דמיון רב בין יצירתו של מינאו לאפקטים הקוליים כפי שהם באים לידי ביטוי בסרטיו של וינסנט פרייס הנערץ או שמא אני טועה בנקודה זו?

    ראויה לציון בהקשר זה גםהיצירה exotica של מאוריסיו קאגאל שממש הזכירה לי, בשעה ששמעתי אותה בתוך כדי נסיעה באוטובוס של חצות ממקום אחד בירושלים למשנהו המרוחק ממנו, הן את סדרות קומיקס האימים הישנות שאני מחבב כל-כך (נסו נא לקרוא סיפור אחד מהן בערב לפני השינה כשאתם מתבוננים בסיפור המאויר כמו בסרט מצולם - אלה סיפורי אימה משובחים וראויים לסקירה באתר זה) והן את שורותיו המפורסמות של סופר האימה המשובח הווארד פיליפס לאבקראפט -
    That is not dead which can eternal lie.
    And with strange æons even death may die

השארת תגובה