אמת ואימה - חלק ג'

28 במרץ, 2008 | מאת Ron Zed |

בית השעווה המקורי VS בית השעווה החדש:

הראשון, מותחן אימה מסוגנן, עם וינסנט פרייס (יש צורך להוסיף בכלל?!) וצ'רלס ברונסון (המלך!) כאיגור, הסיידקיק.
החצי הראשון מתחיל עם קרע בין שותפים (בבעלות מוזיאון שעווה) על רקע חילוקי דעות בתחום האומנות ואלמנטים כלכליים.
חילוקי דעות נוספים יוצרים קרע בין השותפים, והמחלוקת מובילה להצתת המקום (דמי ביטוח) ולמות אחד השותפים (או שלא…).
קצוות פתוחים מפוזרים לאורך הסרט, גופות נעלמות מחדר המתים, דמות מסתורית מסתובבת בלילות (ומזכירה מעט את ג'ון מריק האגדי שהגיע למסכים רק 27 שנים מאוחר יותר), בית שעווה חדש ומצליח נפתח, וגם המוות אינו מחוסר עבודה.
את הסוף תצטרכו לגלות בעצמכם.
קלאסיקה אמיתית (תוצרת 1953).

* יום אחד צ'יקה החליט שהוא רוצה לעלות לבד. אולי זו הייתה הגלימה הכסופה, אולי אלה היו חבריו לחיים מהמפלגה למלחמה בבנקים ששכנעו אותו. לשמחתי זה לא נמשך הרבה, אחרת הייתי רוצח אותו.

השני, סרט אימה עדכני, עקוב מדם, עם פריס הילטון (טוב נו) ועוד כמה פרצופים שמדי פעם מבצבצים בהוליווד שמיועדת לנוער.
הפתיח שמסתיר יותר ממה שהוא מגלה, נראה כמעט ולא קשור לרואד-טריפ הטיפוסי של הז'אנר.
אח (עבריין) ואחות, וחבריהם, נוסעים לראות משחק שמתקיים בעיר אחרת. בדרך (כמובן) הם עוצרים במקום שומם ודברים מוזרים קורים. כשהאימה גוברת אט אט, ואנשים מתחילים למות (יותר נכון להעלם \ להרצח), מתחיל הכיף האמיתי.
אגב, בסוף הסרט, אחרי כל האימה והמוות, אחרי כל השיגועים, אחרי רציחות ועינויים, יש טוויסט קטן בסצינת הסיום שרומז שאולי עלול להיות סרט המשך.
הסרט לא שונה בהרבה מאחיו לז'אנר ותקופת הייצור, רק שהוא למעשה די טוב בזמן שהרבה אחרים (כולל רימייקים) יוצאים קצת על הפנים.
סרט שאולי יהפוך עם הזמן לקלאסיקה מודרנית (בהנחה ששאר הטייטלים ימשיכו להיות גרועים).

* יום אחד צ'יקה שלח לי נוטיפיקציה על תחילתה של המלחמה בסמים.
חדרים התהפכו בזמן שחדרי הלב של צ'יקה התמלאו באימה.
זה לא נמשך זמן רב, אחרת הייתי רוצח אותו

ועכשיו למשהו שונה לגמרי:

טוב, לא באמת שונה לגמרי.
שני הסרטים הנ"ל מבוססים על תסריט של צ'רלס בלדן, וחקירה קטנה מעלה שיש גם סרט שלישי (!).
Mystery of the Wax Museum משנת 1933, הוא הגרסא הכי מקורית שיש.
(טוב, שוב לא באמת כי הגרסא הכי מקורית שהייתה היא בעצם מחזה שעליו בוסס הסרט)

עוד טריויה?
טוב!
עד שנות השישים (בהן נמצא), הסרט נחשב לאבוד.
בגרסא הזו יש שימוש בסמים ששונה מאוחר יותר (בגרסא עם פרייס) מכיוון שנחשב בלתי הולם לתקופה.
למרות שהוא נקרא Mystery of the Wax Museum, שמו המקורי היה Wax Museum בלבד.

* הו צ'יקה!
אתה מפליג על ספינה חמה, אל הארצות הקרות.
מתי תחזור? האם תביא תמונות?
אני ארצח אותך.

** לפעמים אני מתמלא באימה ממראה אוזן גדושה בשעווה – אולי אפשר לעשות על זה סרט?

*** לא יצאתם מסופקים? חפשו את (The Exotic House of Wax 1996) מבית סיביל ריצ'רדס.
ג'וזי מקבלת שיחת טלפון ומגלה שסבא וינסנט (קריצה?) מת.
היות והוריה בטיול באפריקה, היא נאלצת לטפל בעיזבון, שכולל (מוזיקה מותחת) מוזיאון שעווה.
הסרט מתחיל בכלל בקליאופטרה שעושה דברים שברור שהיא תעשה בסרט ארוטי, ובהמשך הקמע של קליאופטרה נראה בידיה של דמות מסתורית במוזיאון.
כמובן שהבובות מתעוררות לחיים ויש זיונים לכל הכיוונים, כי זה אחרי הכל בית שעווה אקזוטי.
בהתאם לסרטי סופט-קור, הסקס בא על חשבון העלילה, אבל מי שמחפש סיפור עם סוף טוב (או Happy Ending בשפה המקצועית) הגיע למקום הנכון.
תודה רבה, ולילה טוב.

טקסטים נוספים של Ron Zed

השארת תגובה