אני יורק!

להתבונן באלטרנטיבות (בחברה צרכנית חסרת דעת)

מתוך מגזין EREBUS מאת: יורי ארקדין (Yuri Arkadin)

תרגום ושכתוב: חיים דרישנר

ישנם אך דברים מועטים שהנם יותר פוגעים, יותר מזיקים להכרתו השלמה של בן האנוש כייצור הגיוני, מאשר לסנן או להפוך לטריוויאלי אפשרויות חליפיות ולהגביל את טווח בחירתו החופשית של האדם. ולמרות זאת, מה קורה בחברה מודרנית, מתועשת, "מתקדמת" זו – אם לא בדיוק המוזכר לעיל?
כאשר המומחים, אותם אלה ש"הם" בחרו כמייצגי האינטרסים והזכויות הבסיסיות שלנו, זורקים לחלל האוויר את המושג "קידמה", זו מילה חסרת משמעות. מפני שמה היא "הקידמה" בחברה שמציעה פרספקטיבות מוגבלות, שבאופן קבוע מפמפמת מסרים והצעות אל תוך הציבור הרחב עבור מה הוא "הנכון" ומה הוא "השגוי", אודות המושג "חיים טובים" ומה הוא סגנון החיים הבלתי רצוי, אודות מהי פעילות מתקבלת על הדעת ומה אינה כזו, עבור מה הוא "הנורמאל" ומה הוא "אב-נורמאל"? כיצד יכול אדם להגיע לבגרות שלמה ועצמאות, להיות חופשי משיעבוד לא רק פיזי אלא גם אינטלקטואלי בחייו, אם כל האפשרויות והאלטרנטיבות העומדות בסתירה לתפיסות ולמטרות פופולריות – לעולם מעוותות או נמנעות מתוך הכרתו לחלוטין?
זו הבעיה שמדירה שינה מעיניי כמעט בכל מקום אליו אפנה, והיא מפריעה בשיעור כזה לא רק בשלמותי הנפשית כאומן אלא בשלמותי כאינטלקטואל.
אנוכי, כמו רבים אחרים בעולם שאין להם ברירה אלא לקיים יחסי גומלין ותקשורת עם אחרים, מרגיש בדידות מסוימת וחוסר תקווה שקשה לתארה במלים. כל זאת בהבדל חיוני מאחרים, הרי שלבדידותי ישנו בסיס רציונלי כל שהוא דווקא בגלל שאני ראיתי את האלטרנטיבות. אנסה להסביר באופן הבהיר ביותר את כוונותיי ואנסה לשלול כל חשד שיתעורר בעניין בריאותי הנפשית והמנטלית.
כל חיי הייתי מוצף בדמויות של תפיסות, שלבסוף היו זרות לי מכיוון שמזגי ומצבי הגופני הפכו זאת לקשה, אם לא בלתי אפשרי, עבורי להתייחס אליהן. זה לא שצרכיי הבסיסיים שונים מאלה של כל אחד אחר, אלא מכיוון שהייתי מודע לצרכים החיוניים יותר, מה שמכונה 'צרכים טבעיים', ואילו צרכים אינם אלא המצאתה של התרבות החברתית בת זמננו.
הו, זכיתי לחוות חברויות ומערכות יחסים, אך האם באמת יצרתי קשר אמיתי עם אינדיבידואלים אלה? האם תקשורת אמיתית, לב אל לב, נפש אל נפש, היתה אפשרית אי פעם? להיות בעל היכולת לצפות בכל כוכבי השמיים ולא רק בתריסר שהעין הבלתי מזוינת מסוגלת לראות, האם אני במיעוט כאן?
כאשר אנו במסע חיפושים אחר המיוחד, כאשר מתעורר בנו הצורך לדברים שמעבר לאלה הבנליים, אלה שאחרים צורכים ומשתוקקים להם (או נכון יותר, מוחם שטוף ברמה כזו, שצרכים אלו ואחרים מתעוררים בהם עקב אותה שטיפה יסודית), אנו נוטים להתבגר בצורה חופשית ועצמאית יותר. זרע העצמאות נמצא שם תמיד, הוא חייב להיות שם – עצמאות אינטלקטואלית לחלוטין, כיון שייתכן שפיזית אותו אינדיבידואל יהיה עדיין מוגבל מאד. אך כאשר הנך משיג את השחרור המנטלי, אתה חש צורך להרחיב אופקים, לחוות נופים אחרים, לראות מראות חדשים – ללא פשרות וללא פחד. אתה ממשיך הלאה, זורם. נפש ליברלית והרפתקנית אמיתית לעולם לא תהיה מסופקת, אלא אם כן ראתה את כל צדדיו של המטבע, לא רק אחד, לא רק שניים.
ישנו עולם שלם של רעיונות, מרובם הגדול מלמדים אותנו להימנע, אך קיימת בלבנו עמוק פנימה, הידיעה שהוא קיים, כלומר עבור המעטים שבינינו שברשותם לב. קונספטים רגילים ורדודים תוקפים אותנו יום יום, מנסים "לטהרנו" ממזהמים, מנסים "לשפר" את חיינו, אך למעשה מטרתם היא לעוורנו. רוצים דוגמאות? יהיה זה אך קל להדגים זאת באמצעות שתי מערכות אמונה בסיסיות ואידיאולוגיה הנשענת (למראית עין בלבד) על דעת הרוב: דת ופוליטיקה.
האם ייתכן לחשוב שקיימות אלטרנטיבות אמיתיות נוגדות (והוגנות) לאלה של הנצרות, היהדות והאמונות המשיחיות-מזרחיות? ישנו עושר של אלטרנטיבות דתיות שזוכה לתשומת לב מועטה, אם בכלל. האדם הפשוט למד להתעלם מאתאיזם, שטניזם, פגניזם, וויקה, פאנתאיזם (השקפה פילוסופית על אחדות האלוהים והטבע: האלוהים אינו מציאות בפני עצמו, אלא זהה עם העולם והטבע. ח.ד.), פוליתאיזם (ריבוי אלילים. ח. ד.) וצורות רבות אחרות של אמונה דתית כזו או אחרת שללא ספק אינן פחות אמיתיות ואינן פחות בעלות אחיזה במציאות מאשר האחרות. מה אני בעצם אומר? אין אפילו מלמדים אתכם נושאים אלה, אינכם מכירים דבר אחר. לאלטרנטיבות לחשיבה מיינסטרימית לא מוקדשת כל תשומת לב, שום סוג של ייצוג הגיוני והוגן בכל צורות המדיה, במיוחד בטלוויזיה, שהנה כפי הנראה המדיום בעל ההשפעה המשמעותית ביותר הקיימת כיום בעולם המתורבת (אני מסתייג מכינויו של העולם המערבי, המודרני כעולם מתורבת, שהרי התרבות העשירה באמת קיימת באותן נישות עלומות ברחבי העולם, שבטים קדומים, באפריקה, בדרום אמריקה ואסיה… ח. ד. ). אם שטניזם, לדוגמא, מקבל חשיפה כל שהיא, תהיה זו חשיפה משוחדת, רווית דעות קדומות ובורות, חשיפה מעוותת מספיק כדי להפוך את הנושא לפארסה, ללא כל איזכור עובדות אמיתיות. אם האתאיזם מוזכר, יהיה זה באופן דיסקרטי, חשאי, בדרך כלל באופן כזה שרק קומץ יוכל להבין ולהפנים את ההגיון שעומד מאחורי אמונה זו.
אנו חיים בדמוקרטיה שבה ישנו כביכול חופש ביטוי, אך יהיה זה בטוח לומר שאינך חופשי כלל לבטא את דעתך, אם עמדתך עומדת בסתירה לדעת הרוב השמרני. רשתות שידור ועיתונים רבים מתגאים בעמדותיהם החילוניות רחבות האופקים, אך עם זאת בעקביות מסננים חדשות, שותלים דעות והצעות לתוך דיווחיהם, דעות האומרות למאזינים, לקוראים ולצופים אילו נקודות מבט "טובות" ואילו הן "שליליות". כיסוי עיתונאי של נושא דתי, כאשר הוא מוצג יהיה תמיד מנקודת מבט חיובית ואוהדת, עיקרי האמונה הפופולרית לא יסבלו מפקפוק, לעולם לא יוצגו כתפיסות בעלות חולשה או רוויות בורות כפי שהן באמת. ולמרות זאת, דתות אלה מוצגות כדתות "הגונות", כפי שהם קוראים להן. כה הגונות שלדבר עליהן באופן שלילי בציבור יהיה זה אך מחוץ לתחום, מעשה שיוביל לתגובת ענישה, קנסות, מאסר או גרוע מכך.
פוליטיקה היא דוגמא נוספת. כמובן, הפוליטיקה המודרנית היא משחק של דמגוגיה, משחק שמשתתפיו אינם אלא חבורת צבועים בעלי כושר ביטוי, רהוטים וחדי לשון במיוחד, ושדאגתם העיקרית היא הפופולריות שלהם ולאו דווקא האמת. לגבי צורות שלטון אחרות, אולי אף יעילות יותר, אלטרנטיבות אחרות – כמו הסוציאליזם לדוגמא, אין הן מוזכרות כיום דרך שום צינור תקשורת פופולרי. לא יעלה על הדעת אפילו לשקול זאת, ולא רק מהאספקט הפוליטי.
מערכות ממוסדות בנות זמננו נחשבות למשהו אבסולוטי. מחשבה זו הונחלה לנו וניטעה בנו חזק. העבר אינו קיים, לעולם לא יתקיים שוב, ורק ההווה הנו בעל חשיבות אנליטית כל שהיא.
כל אחד מוכן לפקפק בסטטוס קוו, לנסות לשפר את מחדליו וחסרונותיו, ולהאדיר ולפאר את יתרונותיו (כביכול), אך איש לא מוכן להיפטר ממנו לחלוטין. בני האדם חיים כיום כאילו הקפיטליזם שלט בעולם מאז שחר הזמן. איש לא מפקפק, אני מניח, בכך שלא קיימת כל אלטרנטיבה אחרת, לפחות בקרב הציבור הרחב והמודעות הבלתי מלומדת. זו התוצאה הישירה של מניפולציית דעת בני האדם ועיצובה בדרך כזו שהם מגיעים לכדי חוסר פקפוק מוחלט בכל סוג של שלטון (המונים הריעו לסטאלין, רוצח עמו שלו, ומיליונים בכו כשהתפגר… ח. ד. ). מיותר להגיד, דת ושלטון היו מאז ומעולם מושחתים בשלבים שונים, לאורך ההיסטוריה, אך כפי הנראה צורת השחיתות החתרנית והבוגדנית ביותר ושנאת הדעת הקיימת כיום, היא זו בה מצפים מאנשים למחוק יצרים ונטיות נסתרות העומדות בניגוד לעמדת הרשויות ולאינטרסים של האליטה. הדבר מפחיד ביותר, לאיזו רמה צורה זו של עבדות הגיעה, בה האינדיבידואל המולך שולל אינו מבין אפילו את הולכתו שולל. פשוט מכיוון שאינו רואה את האלטרנטיבות ונכפה עליו לכן לקבל את המצב כמות שהוא, הוא מסיק מכך שהעולם שניתן לו הוא הטוב ביותר אותו יכול היה לקבל מכל העולמות האפשריים, דמויותיהם של היפים והמצליחים מופגזות תדיר אל תוך פרצופו בכל מקום, כדי להזכיר לו, שלא משנה עד כמה רע הוא מצב הדברים כעת, קיימת תמיד האפשרות לשיפור עצמי. זוהי תזכורת קבועה ותמידית.
תפקידה של תחבולה זו היא להכניע את האינדיבידואל ולהטמיעו במנטליות העדר חסרת הדעת. על מנת להכניע את השכל ואת כל הפוטנציאל העצום הטמון בו, כדי להנציח מערכת הפועלת כמו מנוע הפועל אך מכוח האינרציה שלו עצמו, יהיה זה הכרחי להאדיר את מה שקיים – היתרונות הרבים של הדתות הממוסדות, היעילות והידידותיות של הקפיטליזם (ואיש לא שם לב כיצד דבר זה יוצר שסע בנפש האדם, כיון ששני רעיונות אלה אינם משלימים האחד את רעהו), ומצד שני להנחית ולדכא כל נטייה המנוגדת לתפיסות אלה. כמובן, לעולם לא יאמר הדבר בקול רם. איש לא יאמר לכם לא לקרוא את ספריכם הקטן אודות הסוציאליזם, או שתחדלו מלהאזין לתקליטיכם השטניים או האנרכיסטיים, אך תמיד יציעו לכם פתרונות "טובים" יותר. הם ינסו להלקות אתכם ולגרום לכם להרגיש נחותים. הם יגרמו לכם להרגיש חוסר נוחות עד כמה שרק יוכלו, אם יגלו שדעתכם אינה מתיישבת עם שלהם, במיוחד דעות המטילות בספק את האמונות הבלתי ניתנות להטלת ספק.
הפוליטיקה של שטיפת מוח שכזו, אין לה ממש אחיזה במציאות מלבד קידומם של אלה המנסים לשטוף את מוחכם, כמו אותו טורף חסר דעת המבקש לטרוף עוד ועוד, או אותו וירוס שרוצה להתרבות ולשכפל עצמו כמה שרק יוכל, בסביבתו. אין סיבה אחרת או היגיון אחר לכך. הוירוס פשוט שם, פשוט קיים, כיון ש"תמיד" היה קיים. העבר נמחק ביעילות על ידי מסעי פרסום אגרסיביים בעלי נקיפות מצפון מועטות מאד, כשזה מגיע למכירת מוצריהם, מוצרים מיותרים לחלוטין, כמו רוב המוצרים שמנסים לדחוף לכם בכל דרך אפשרית. אין הדבר צריך לעורר סקנדל, אני יכול לדבר בביטחון מלא, כשאני אומר שהאנשים המממנים זאת בהחלט מודעים לכך. אחרת מדוע הכרחי זה לשטוף אותנו בדמויות אלה ללא הפסק, לתוך ביתנו, לתוך שידורי הרדיו שלנו, ולרחובות ולכבישים ולכל חלל אחר בו אנו חיים? אין סיבה אחרת, ואין דבר וחצי דבר ציני אודות מסקנה זו. זוהי עובדת חיינו כיום, שחלחלה כה עמוק אל תוך תת ההכרה האנושית, שרק העלאת הנושא באופן רציני תגרום לאנשים לחשוב שמעלה הנושא הוא ריקני או מעורר גיחוך או שניהם גם יחד.
זו עדות אמיתית ליעילות השיטה שהנחת היסוד שלה היא הפצתה ברבים ועקירת כל "חוסר עקביות" חברתית; כלומר אתם ואני.
מה שמכונה "הומו קונסומנס" Homo Consumens, האדם שחי רק על מנת לצרוך, הפך למציאות והוא למעשה המציאות כבר מזמן.
מצב הדברים לא היה מדאיג כל כך אילו מין שטותי שכזה (המין האנושי) היה בעל יכולת כל שהיא לחשיבה ורציונליזציה מעבר לשחור וללבן. אך המציאות היא שכאשר הנך למד כל חייך לראות בשני צבעים, שאר הספקטרום אינו יכול לקבל צורה מוחשית בהכרתך. הוא פשוט חדל מלהתקיים. לכל אחד ברירותיו, בחירותיו, החופש היקר לבחור בין כל האפשרויות המסוננות והמפוקחות על ידי הרשויות, שמציעים לכולנו, וזה כל מה שאתה צריך, כיוון שלכל שאר היקום אין זכות קיום או חשיבות. כל מה שחשוב הוא אותה תהום המרוקנת אותך תמידית, לה הקדשת את ילדותך בסגידה לה ובהגנתה. ולמרות שהחומרים שאתה משליך לתוכה משנים צבעם וצורתם, זה בסך הכל אותו הדבר. אתה מחזיק כל חייך באמונה שאין תמונה אחרת מלבד זו המוכרת לך. אדם כזה חי בעולם פגום ושבור לרסיסים. מעמדת הגובה בה הוא עומד, הוא אינו רואה דבר פגום כל שהוא. אך מנקודת מבט של אדם שחי, שראה את האלטרנטיבות, שהתחמם באורה של השמש האמיתית, זהו עולם שלא שווה את החיים בו. אך זהו הדבר הטוב ביותר עבור האליטה, הדרך הטובה ביותר לשמר את האינטרסים הקיקיוניים ונטולי התוכן שלה, עליהם היא עובדת כה קשה על מנת לשמרם ולהגן עליהם.
להשתחרר מן האזיקים, לדבר ולנהוג בצורה בה אתה משתמש בקולך האינדיבידואלי מאשר בקולם של המאסות, זהו הצעד הראשון לחופש אמיתי, ליצירתיות אמיתית, אומנותית או אחרת. ההכרה וההערכה שבצרכים המכריעים ובאלה שאינם הכרחיים הנה תהליך אין סופי בחברה שכזו. שהרי, מה האלטרנטיבה האחרת שנותרה לנו? להישאר אוטומט שחי עם האשליה התמידית של חופש, של עצמאות אין סופית בה אתם מורשים לבחור בחירה "חופשית", עליה תמיד מישהו מפקח? אני מצטער חברים, אני מוותר.

טקסטים נוספים של Chaim Drishner

• מחשבותיו האקראיות של נזיר עליז - April 29th, 2008
• על מיזנטרופיה וצביעות - March 15th, 2008
• ג'ואל-פיטר ויתקין - February 16th, 2008