אמת ואימה - חלק ב'

10 במרץ, 2008 | מאת Ron Zed |
אמת ואימה - חלק ב'


אהלן,
אתה המועמד ממנצ'וריה?
- כן.
בכבוד שלך, בוא תיכנס!
-תודה.
וואללאק אתה, אחד המנומסים

אני ו-א' יושבים בגן מאיר, בפינה הזאת, פעם היו בה שולחנות עץ כמו שקק"ל שמים בשמורות, אני יודע כי הייתי בא לשם עם בנות, עכשיו אפילו אין שם פינה של ממש.
את הגינה שיפצו מזמן, הורידו את בת-קול. חבל, היא הייתה מרהיבה.
אבי ביטר עשה סצינה ב"בוכה בגשם" שבה הוא ישב על הספסלים לא רחוק ממנה, היה אפשר לראות את הספסל מאיפה שאני ו-א' ישבנו, אבל אני בכלל שכחתי מזה כי בדיוק הייתה לי תוכנית חדשה להתעשרות מהירה.

לשמאלנו הסתובב אדם שנראה כמו פקח עירייה, היו לו שני כלבים חמודים (קטנים, בצבע שחור) ושוט עור בגודל בינוני (גם בצבע שחור, לא מהסוג המלופף אלא מהאלה שיש להם הרבה פסים קטנים, כמו זנב סוס), הוא הסתובב מעל זוג ששכב על מזרונים וקרטונים ונמנם בשמש אחר הצהריים.
במבט שני (ומקרוב) הוא נראה יותר כמו בנקאי מאשר כמו פקח, אבל היה לו פרצוף של פקח, ללא ספק.

מלפנינו היה ספסל נוסף, ועליו איש בעל מראה מזרח אירופאי סיפר (בהתלהבות מוגזמת) לנער שנראה כמו פריק על משהו שבמהלכו הוא הדגים לו תנועות קראטה מצחיקות.
אני נהניתי לי.
א' חטף פתאום התקף חרדה.

יש אנשים שיושבים בבית ומפחדים מדברים. יש אנשים שמפחדים מדברים בצורה הרבה יותר מוגזמת – אבל לא מפסיקים לצאת מהבית. יש אנשים שלוקחים תרופות כדי להתמודד עם האימה שבחיי היום-יום (חלק גדול מחבריי הקרובים הם כאלה).
נגיד ואת\ה בן מרקו (אם אתה דנזל וושינגטון) או בנט מרקו (אם אתה פרנק סינטרה), קצין שחוזר ממלחמת המפרץ או מקוריאה, ויש לך סיוטים שמקשים עליך.
איך תתמודד\י כשהחיים שלך ישתפשפו בשיגעון?

תיאוריות קונספירציה – מוכרחים לאהוב אותן!
אם אתה אדם עם דמיון פעיל,
אם את אישה עם פחד לא מוסבר,
אם יש לכם חשש שמישהו מרמה אתכם,
אם חוסר שביעות הרצון שלכם מהמציאות מגיע בתוספת מבטים מבוהלים אל מעבר לכתף,
האם תיקחו גלולה שתגרום לכם להתעורר ולראות עד להיכן המטריקס החסידי מגיע?
או שאולי תעדיפו להתעורר בזרועותיה המנחמות של דודה אם ולגלות שהכל היה רק חלום?

תיאוריות קונספירציה – מוכרחים לאהוב אותן!
אם אתה אדם עם דמיון פעיל,
אם את אישה עם פחד לא מוסבר,
אם יש לכם חשש שמישהו מרמה אתכם,
אם חוסר שביעות הרצון שלכם מהמציאות מגיע בתוספת מבטים מבוהלים אל מעבר לכתף,
האם תיקחו גלולה שתגרום לכם להתעורר ולראות עד להיכן המטריקס החסידי מגיע?
או שאולי תעדיפו להתעורר בזרועותיה המנחמות של דודה אם ולגלות שהכל היה רק חלום?

אוקיי,
אז א' חטף התקף חרדה, ואמר "בוא נלך מכאן" והוסיף עוד כמה דברים שלא אפרט, אבל מה היה קורה אם לא היה לו לאן לברוח? אם הסיוטים היו רודפים אותו, כמו בפילם נואר הזוי אך מציאותי, או במותחן מודרני שכמעט וקשה להאמין שהוא לא מבוסס על סיפור אמיתי, מה הייתם עושים אז?
אם אתם חיים בסרט, אז התשובה היא כמובן "הייתי תופס\ת את השור בקרניים".

אז מרקו חוזר מהמלחמה, אבל הוא לא בטוח מה בדיוק קרה שם. יש לו חלומות שמרגישים כמו זכרונות, ומסתבר שהוא לא היחיד. המחלקה שלו לא בדיוק סגורה על עצמה על סדר ההתרחשויות, או שכן?
שאלות עולות בזמן שגרסאות זהות של כל חברי המחלקה גורסות שאחד מחבריהם הציל אותם במו ידיו. אותו חייל, ריימונד שואו, מוכרז כגיבור ועל הדרך גם יוצא (נשלח) לקמפיין פוליטי ע"י אימו (אנג'לה לאנסברי בגרסא הישנה, לחובבי הטריוויה - היא הייתה מבוגרת רק בשלוש שנים מבנה בסרט, וצעירה בעשר שנים מסינטרה) השתלטנית.

כמו גבר שמתחיל לחפש באינטרנט את המקור למנהגי יום שישי ה13, ומגלה יותר ויותר צירופי מקרים (אם הוא יהודי, הוא גם מגלה שבעצם יום שישי ו13 הם דברים חיוביים ויכול להיות שזו קנוניה אנטישמית),
כמו גברת שמתחילה לנתח כל דבר שנופל לה לידיים רק כדי למצוא איך זה יכול להתחשב למספר 23 (מספר הטלפון? תאריך הלידה? האותיות בשם? תאריכים חשובים בהיסטוריה?),
ככה שני המרקואים מתחפרים אל תוך החיפוש.
המרקו המקורי מגלה מזימה גלובאלית, והיי, גם המרקו המודרני מגלה אחת, טיפה שונה, מותאמת לימינו אנו.

הסרט המקורי בן 126ד', המחודש מונה 129, שניהם סוחפים את הצופה פנימה, שניהם מומלצים באופן שקשה לתאר.
כשראיתי את החידוש, רותקתי אליו כ"כ, שאפילו לא יכולתי למצמץ. לא הלכתי לשירותים (למרות שממש הייתי צריך), שכחתי שהעולם קיים.
כשראיתי את המקורי (אחרי שאני כבר רגיל לדנזל כמרקו), הסרט המקורי נראה רענן ומעניין, רחוק מלהיות מיושן, ורחוק מאוד מלהיות משעמם.

ככה קולנוע טוב נועד להיות: סוחף פנימה, בלי רגע דל, מעורר השראה והתפעלות, כמו לשים צינור של שואב אבק (פועל) בחלל הפה, ולהרפות.

טקסטים נוספים של Ron Zed

השארת תגובה