אני יורק!

ותודה לאופנהיימר שהביאנו עד הלום

"בוהק יותר מאלף שמשות…….
…… הפכתי למוות משמיד העולמות"
-ה"בהגאוואד גיטה", 2000 לפנה"ס

מילים אלו צצו בראש בזמן האזנה לאלבום "Hail the Mushroom cloud", האי פי של להקת האינדסטריאל השוודית Puissence , שאלבומה שבחרתי לסקר, שעוסק, כפי שאתם יכולים להבין, בנפלאותיה של פצצת הגרעין (או המימן. תלוי במינון המוות המועדף עליכם) והקטארזיס ששימושה יוצר.

אך בניגוד למוות כפי שמתרחש בפנטזיות בורגניות של שיבה טובה, המוני נכדים, ילדים ומכרים המצטופפים סביב מיטת הגוסס באהבה, כאשר הגוסס יודע כי כמות האנשים סביב מיטתו הן עדות כי חייו לא בוזבזו לריק, כאן pussience עוסקים בקץ החיים המוחלט. ללא מטרה, ללא מהות. רק קורבנות עלובים בעל כורח האיוולת האנושית. המוות, כפי שהוא מופיע באלבום זה, לא משאיר בני משפחה אבלים, לא צוואות או ירושות אלו ואחרות (אולי מלבד צוואת הקולקטיב המושמד כאשר מהות הצוואה היא ההתנגדות לקיום הנשק הגרעיני האיום באשר הוא), המוות המופיע פה הוא מוחלט. מוחלט ברמה כזאת שאף אם המשיח יגיע, הוא לא יוכל להקים את אותם מתים אומללים שעצמותיהם הפכו לאבק עקב עוצמת החום, ולכן לא יהיה "סיבוב שני" בשבילם. האירוניה שאי קיום הבטחת האלוהים לגאולה והזדמנות שניה כפי שהיא מגולת בביאת המשיח לא יתקיים עקב שימוש בבסיס יצירת האל ע"י האדם.

pussience מציגים באלבום זה מבט מזלזל ולועג על האנושות, שמצד אחד, עם כמויות הנשק הגרעיני שברשותה, מסוגלת להשמיד כליל את בית הגדול שלו בלחיצת כפתור ולעקר את כדור הארץ, ובאותה נשימה מדברת בלהט רב על שלום, שגשוג ושלווה.
אז מה יש לנו באלבום זה? יש לנו ארבעה קטעים אינסטרומנטליים, שאורכן הקצר עומד ביחס ישיר לאפקטיביות המסר שמחלחל עמוק לגולגולת ולא סותר את חריפות דבריהם. אותם הקטעים הם תערובת תולעית וחלקלקה של קטעי תופים מזדחלים/מתקדמים בסגנון צבאי משהו לסירוגין, הדהודי רפאים של קולות מקהלה, ומלודיות אלקטרוניות מטרידות, מזדחלות לאיטן, כמו התפשטות קרינה גרעינית.
באלבום זה של pussience יש מעין תחושה שחיכו לנו כרטיסים שמורים, אבל לא סתם כרטיסים, אלא כרטיסים למקומות הטובים ביותר, לצפייה בסוף העולם – כיצד הגזע האנושי משמיד את עצמו במו ידיו, ובחיוך קורן. אך לא מדובר בסתם סוף אפוקליפטי של דם-אש-ותמרות עשן בנאלי. מדובר בחוויה מזככת כמעט, בניגוד לסבל שבו בד"כ שוטפים בו את המוח כשמדובר בסוף. חלילה – מדובר באור לבן מזכך, ללא סבל, ללא כאב, רק אור לבן לוהט שמותמר אל הנצח, וכל מה שנשאר לנו לעשות זה להתרווח בכורסאות ולצפות בהצגה הטובה ביותר על פני האדמה.

לאחר האזנות חוזרות ומרובות באלבום זה, נותר אולי רק להרהר בדבר אחד – כיצד זה שאנושות הפכה לתליינת של עצמה וכל מה שהיא מתיימרת לייצג, כמו תקווה, אהבה חמלה וכיוצא בזה בזה, בזמן שהיא שולחת את עצמה לעזאזל במהירות שיא למטה בזמן שרק נותר לחבל להימתח סביב גרונותינו?
אולי יש באצבע היציבה שמעל הכפתור משהו מרחמי המיזנטרופ, שרצונו היחיד הוא לשלוח את שאר האנושות חזרה לטוהר, לשים סוף לקיום הגזע ולהחזיר אותו לימיו היפים באבק כוכבים. חזרה של הגזע האנושי, כחומר, ע"מ לגאול את העולם, בעזרת הבסיס של כל החומרים. האירוניה..

טקסטים נוספים של New Yoreker

• RZA - April 18th, 2008
• Attilio Mineo – Man In Space with Sounds - April 4th, 2008
• שעטת הבהלה שלי - February 16th, 2008
• זחיחות - February 16th, 2008
• נכווה בצוננים - February 16th, 2008