אני יורק!

ראיון עם דאגלס פירס - דת' אין ג'ון

16 בפברואר, 2008 | מאת Ori Shacham |

הראיון הבא נערך באפריל, 2006, עבור המגזין הגרמני .Black הוא מפורסם כאן באישורו של דאגלס.

מאז ומעולם Death In June העמידו לדיון את השאלה עד כמה ניתן להרחיק לכת בשימוש בסמלים ודימויים שנויים במחלוקת. לאחרונה נכנס האלבום "rose clouds of holocaust" לאינדקס גרמני שמגדיר מוזיקה, ספרים וסרטים שאסור להפיץ לקטינים והנושא עבר לראשונה ממישור פילוסופי לחוקי. מתי שמעת על פעולה זו והאם ידועות לך ההשלכות שלה?
באוגוסט 2005 נודע לי לראשונה על כך שהוגשה תלונה לגבי שני שירים באלבום, "life books" ושיר הנושא. נודע לי שעומד להתקיים דיון בהשתתפות 11 נציגים מטעם המשטרה, תנועות הנוער, תנועות יהודיות וכדומה שיקבע האם האלבום מהווה סכנה לחברה הגרמנית. בסופו של דבר הופיעו תשעה נציגים לפגישה שבה הוחלט להכניס את האלבום לאינדקס. למיטב ידיעתי מדובר על הגבלה למבוגרים ונוער כאחד.

לאחר שהוכנס האלבום לאינדקס פרסמת מכתב פתוח ובו עובדות שכבר היו ידועות לציבור ולצידן גם הצהרות והבהרות לגבי השירים המדוברים. במשך השנים סירבת בעקביות להסביר את הטקסטים שלך מה שהוביל לספקולציות ותהיות רבות לגבי הדברים ש-DIJ מייצגים או לא מייצגים. בסופו של דבר זה גרם ,לפחות בגרמניה, לבעיות שקשה יהיה לפתור אותן, למבוי סתום. האם אתה חושב בדיעבד שזו הייתה טעות ? האם היה אפשר למנוע זאת ע"י הסברים דומים בשלב מוקדם יותר ?
בשום אופן לא! הדרישה ממני להסביר את עצמי היא כמו לדרוש שאמנות באופן כללי תהיה פשוטה וברורה ללא יוצא מהכלל. הכל צריך להיות ברור ומפורק לחתיכות קטנות כדי שיהיה קל לצרוך אותה בנימוס. בעיני זו דרישה גועלית שמתאימה לפקידים ובירוקרטים.
בעיני הרעיון של צנזורה על אמנות הוא נתעב במיוחד בחברה המערבית ובמיוחד כאשר סוכנות ממשלתית מעורבת בכך. זו גישה שמתאימה לדיקטטורה הגרמנית הישנה או למצב במדינות המוסלמיות היום. באירופה של 2006 אתה לא יכול לצייר קריקטורה של דמות דתית בגלל איומים במהומות ואפילו ברצח (שרק מאשרים עד כמה הקריקטורה ההיא הייתה קרובה למציאות) ואתה לא יכול להוציא מוזיקה שניתן לפרש אותה במספר עצום של דרכים. איזו מין מדינה/יבשת זו ? כזו שעוצמת את העיניים כדי לא לראות את מה שקורה מסביב ומקווה שכשתפתח אותן זה יעלם ? זה לא יעלם. זה רק יהפוך גרוע יותר.
אני לא נמצא במבוי סתום בגרמניה. גרמניה עצמה נמצאת במבוי סתום. ההכנסה לאינדקס לא תפיל אותי. להיפך. הקונספט המיושן והבורגני של האינדקס הוא זה שצריך ליפול.

באותה מידה שיש רבים שמקבלים את מה שאתה אומר, האם אתה יכול גם כן להבין את אלו שקשה להם להתמודד עם DIJ? כשראיינתי את פטריק לאגאס הוא אמר שהוא יכול להבין את אותם אנשים שמחו כנגד ההופעה שלכם בבולוניה בשנות השמונים, הופעה שנערכה זמן קצר לאחר סדרת פיגועים שנעשו ע"י פעילי ימין קיצוני. לדבריו, הוא יכול היה להבין שאנשים מסוימים קיבלו רושם ראשוני מוטעה לגבי הלהקה.
פטריק עזב את הלהקה ב-1985 , זמן קצר לאחר אותו סיבוב שלי יש זכרונות אחרים לגמרי ממנו. לאחר מכן הוא הופיע עם DIJ ארבע פעמים באירועים חד פעמיים כך שאני לא חושב שיש לו בעיה להיות לא מובן. בוודאות, לאף אחד משלושת החברים המקוריים בלהקה לא היה אכפת ממה שעלולים לחשוב עליו, במיוחד כאשר אחת הסיסמאות הישנות שלנו הייתה :
"We aim to please - With constant unease", אבל , כפי שכתבתי באחת ההצהרות האחרונות שלי "…יש גבולות לכמה שאני מוכן לקבל פירוש מוטעה. במיוחד כאשר המפרשים הופכים למאשימים ולסוקלים וכאשר הם שייכים לגוף רשמי של ממשלת גרמניה".
פה מדובר על עניין אחר לגמרי שמעורבת בו שלילה של חופש הבחירה. זו זכותם של אנשים לא להיות מסוגלים להתמודד עם DIJ בכל הרמות בדיוק כפי שאני לא מוכן לקבל מוזיקה הומופובית, גזענית ורצחנית של להקות ראפ שחורות מסוימות. אני לא מקשיב למוזיקה הזו וכמובן שלא קונה אותה. לא אכפת לי אם מוכרים את זה באותה חנות שבה מוכרים את המוזיקה שלי. זה בדיוק כמו האנשים הפתטיים שנפגעים מתוכניות טלוויזיה מסוימות ומרגישים צורך לשלוח מכתבי תלונה. יש לי רעיון עבור האנשים האלה - תחליפו ערוץ או תכבו את הטלוויזיה אם אתם כל כך נפגעים. למה לא ?
בשביל אנשים מסוימים הצורך להתלונן הופך למהות הקיום (raison d'etre) שלהם. אני מתלונן - משמע אני קיים.

בשנות השבעים היית חבר פעיל בשמאל הפוליטי ובין השאר היית שותף לפרוייקט Rock Against Racism ופעולות דומות. האם אתה רואה הבדל בין השמאל של אז לזה של היום ? האם אתה עצמך היית מקבל להקה כמו DIJ באותן שנים ?
אני חושב שהשמאל עדיין מושפע מאוד מהלכי הרוח של שנות השישים אבל היום, לאחר שלושים שנה, אירופה והעולם השתנו מאוד. האשליות והרעיונות הקשורים לקומוניזם ונגזרותיו התבררו כלא נכונים אך למרות זאת נשארו מספיק קיצונים שדבקים באותן עמדות וזה נכון במיוחד לגבי גרמניה מאז שאוחדה.
אני לא זוכר להקה דומה ל DIJ- מאותן שנים (מה שהיה סיבה מספיק טובה עבורנו להתחיל עם הלהקה) אבל באופן עקרוני אנחנו התמקדנו בפוליטיקה, מפלגות ואנשים ולא באמנים כמו דיוויד בואי או סוזי והבאנשיז.

לאחרונה הופעת בישראל. אילו תגובות קיבלת שם? איך האנשים קיבלו את הדימויים? האם אתה חושב שהם הבינו את הסמלים בהם אתה משתמש כמו למשל המדים שאתה לובש על הבמה שאינם סתם מדים רגילים ?
במשך יותר מעשרים שנה אני מקבל דואר רב ממעריצים בישראל. מכרתי שם הרבה תקליטים ולבסוף ב- 2004 הייתה לי ההזדמנות להופיע בתל אביב מול קהל של כ- 500 איש.
התגובות היו נהדרות. נתנו שם שלושה הדרנים ובסוף ההופעה אנשים פשוט פרצו לבמה מרוב התלהבות.
השאלה אם אנשים בישראל באמת מבינים את DIJ היא מעט מתנשאת. אולי הם מבינים יותר טוב מרוב האחרים?
באחת האוניברסיטאות בישראל יש אפילו קורס סביב תזה שנכתבה על הלהקה והוא חלק מתוכנית הלימודים.

בהופעה בברסט בשנת 2005 עלה מישהו לבמה והוריד את דגל הגאווה שהיה ברקע מאחורי הלהקה. אתה עצרת את ההופעה והודעת שאתה לא מוכן להופיע לפני קהל שלא מקבל את מה שהדגל הזה מייצג. לאחר מכן הודעת שאתה לא מתכוון להופיע יותר. האם אתה יכול לספר מה בדיוק קרה שם ומה הרגשת לגבי זה ?
כמו תמיד כמעט כל דבר שאני עושה הופך לאגדה אורבנית שאין לה בסיס. הסיבוב של 2005 באוסטרליה אירופה ואמריקה היה אמור להיות האחרון מלכתחילה. אחרי שביליתי חודשים רבים בשנה בהופעות מסביב לעולם במשך 25 שנה החלטתי שהגיע הזמן לסיים ולהתמקד בדברים אחרים שלא היה לי זמן לעשות לפני כן. כל ההופעות היו טובות, כל אחת מסיבותיה היא, ואחרי אותה הופעה הודעתי שזו ההופעה האחרונה של DIJ. השם העתיק של Brittainny הוא "סוף העולם" כך שזה היה מאוד סימבולי לסיים את הפרק הזה בקריירה שלי שם.
בזמן אחד מהשירים הראשונים ראיתי דרך המסכה מישהו עומד בחלק האחורי של הבמה וחשבתי שזה אחד העובדים שמחליף משהו בתופים של ג'ון מרפי (שהיה ברוטאלי במיוחד באותו ערב) ואז ראיתי אותו יורד מהבמה ומשליך את הדגל ליד הבמה. כמה אנשים שהיו שם הרימו אותו והחלו להעביר אותו בקהל. השיר ששרתי הסתיים ואני ירדתי מהבמה וקיבלתי אותו חזרה. הודעתי במיקרופון שאם מישהו בקהל לא מוכן לקבל את זה שאני הומוסקסואל אז יש לו בעיה והוא מוזמן לעזוב. אותו בחור שהוריד את הדגל ושלושה מחבריו יצאו החוצה וזה כל מה שקרה. לא היה לזה שום קשר להחלטה שלי להפסיק להופיע. כמובן שהשמועות והסיפורים הפכו את כל העניין להרבה יותר דרמטי אבל ככה זה עם Death in June.

האם זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראית אנשים בקהל שמבינים את DIJ בצורה פוליטית ולמעשה זה מה שמושך אותם? בעבר ראיתי ביקורת על הופעה של DIJ באתר ימין קיצוני מה שגרם לי להבין שלא רק המתנגדים לך מבינים את DIJ בשטחיות אלא גם חלק מהמעריצים.
אני לא חושב שאותו בחור מבין אותי ברמה כלשהי. צריך להיות די איטי כדי לא להבין שאני
הומוסקסואל לאחר שאני גלוי לגבי זה משך 28 שנים. למרות זאת, כפי הצהרתי לאחרונה, כאשר אתה חושף את עצמך לציבור הרחב אתה חושף עצמך לאינטרפרטציות, ניתוחים וגם להבנה שגויה של הדברים. קראתי ראיון עם ג'ורג' האריסון שנערך זמן קצר לפני מותו ובו הוא מספר שאחד הדברים העצובים בעיניו הוא שעם כל מליוני העותקים שהם מכרו, אולי מאה אנשים בעולם הבינו באמת מי הם היו ומה הם היו בתור להקה. אם מישהו מפורסם כל כך סובל מהבנה שגויה מי אני שאתלונן ?

לאחרונה יצאת בקריאה לארגון פסטיבל שמטרתו לגייס כספים כדי לממן מאבק משפטי בהכנסה לאינדקס שבו ישתתפו אמנים אחרים שלדעתך הם הבאים בתור. קצת מוזר בעיני היות והסיפור סביב rose clouds of holocaust"" הוא ספציפי ולא משהו שניתן להאשים בו גם אמנים אחרים. הרי כל עוד הם לא עוברים על החוק הם לא נמצאים בסכנה שיפתחו נגדם הליכים משפטיים? האם אתה חושב שהבעיות אינן קשורות רק ל- DIJ ? האם זה רעיון חכם בעיניך להופיע בגרמניה עכשיו כאשר הנושא
עדיין חם ? האם התייעצת עם הלייבל Tesco בנושאים האלה ?
"כל עוד הם לא עוברים על החוק" זו אמירה שיש בה הרבה בעייתיות. אם האלבום שלי, שהוקלט לפני יותר מעשר שנים ומכר עשרות אלפי עותקים ועד עכשיו לא היה נראה שיש בו עברה על חוק כלשהו יכול באופן כל כך פתאומי להפוך לבעייתי, הרי שדבר כזה יכול לקרות לכל הרכב אחר שקיים בסצינה. הרי אם לא עברתי על החוק אתמול מה קרה פתאום היום ?
זו התפתחות מסוכנת מאוד בעיני. אם בגלל שיחת טלפון אחת או כמה הפגנות קטנות, או מאמר כלשהו בעיתון שגורם למועדון לבטל הופעה, דברים שקרו בשנים האחרונות ללא מעט אמנים בסצינה, אותם אנשים שעומדים מאחורי כל זה שינו עכשיו את הטקטיקה שלהם. השורה התחתונה היא אותה השורה - צנזורה על האמנות. אך כעת זה קורה לא כיוזמה פרטית אלא בגיבוי מצד המדינה. בעיני - מרכז הבעיה הוא בגרמניה ולכן אין נכון מכך שהאירוע שבא למחות כנגד זה יערך בגרמניה ולא במקום אחר.
Tesco פועלים בעניין בדרכם ואני פועל בדרכי. כמובן שיש נקודות חפיפה אבל הם עושים את שלהם ואני את שלי.
נקווה שיצא מזה משהו טוב בסופו של דבר.

את ההודעה האחרונה שלך סיימת במילים "festivals end as festivals must?" האם אתה מתכוון להפסיק את פעילות DIJ אם לא תצליח במאבק המשפטי?
לא ! זו הייתה התייחסות לשאלה האם הסולידריות תצליח להפוך למאבק ציבורי. Death In June תמשיך להתקיים בלי קשר למצב חוקי כלשהו.

טקסטים נוספים של Ori Shacham

• Marco Deplano- Wertham - February 16th, 2008