Casio Action Front- People’s War Hardcore

16 בפברואר, 2008 | מאת New Yoreker |

casio-action-front-peoples-war-hardcore.jpg

למראית עין הדיסק הזה של Casio Action Front כולו צועק חובבנות. אבל רישול שמתחבר לאג’נדה מיד מקבל ערך מוסף שגורם לו להיות מעניין יותר מעוד דיסק דמו של להקה עצלנית.
עטיפת הדיסק צולמה במכונת צילום פשוטה, הדיסק עצמו נצרב בוודאי על מחשב ביתי, הכל נעשה בצורה הישירה והחובבנית ביותר, ולא חובבנית כגנאי, אלא חובבנית כהפך של מקצועית.

על הדיסק הודבקה מדבקה שאומרת Industrial Music for Industrial People, אותה סיסמה מפורסמת של Monte Cazazza, סיסמה שהופיעה גם על האלבומים הראשונים של הלייבל שנתן את שמו למוזיקה התעשייתית, סיסמה שחושפת את האג’נדה מאחורי האלבום וה-לכאורה-רישול.
גם המוזיקה שעל הדיסק בנויה באותה צורה כמו הדיסק עצמו. זהו אינדסטריאל lo-fi מבולגן, קאוטי ולא מופק. המוזיקה היא קולאז’ אקלקטי של רעשים אלקטרוניים, מקצבים משונים, צלילים פסיכדליים ועיוותי סאונד. הטמפו משתנה, ה-pitch משתנה, הכל מעוות, לרגעים יש גיטרות עם דיסטורשן ולרגעים מעין אמביינט סינתיסייזרים. הכל מאד בסיסי וישיר, הרדקור כמו האינדסטריאל הישן והטוב, מבולגן וניסיוני כמו מקורותיו של אותו אינדסטריאל: mail-art, cut & paste ו-D.I.Y.

הרבה מאד חרא עבר על המוזיקה התעשייתית בעשורים האחרונים. מאז אלבומי המופת הראשונים של החלוצים (Throbbing Gristle, Cabaret Voltaire, SPK ואחרים) סגנון המוזיקה התפתח וגדל, הגיע למחוזות חדשים וסונתז יחד עם ז’אנרים מוזיקליים אחרים עד כי קשה ממש למצוא בחלקים ממנו את שרידי האינדסטריאל המקורי. כל מיני הזמנות מעוצבות למסיבות מעוצבות, עליהן כתוב השם המפורש: אינדסטריאל, לא חולקות הרבה במשותף עם דפי ה-cut & paste המרושלים והבוטים שהיו פעם ההזמנות להופעות של חלוצי הסגנון באירופה וארצות הברית. החובבנות הישירה הפכה למהוקצעת, הזעם והסקרנות החתרנית הפכו לאדישות שעטופה בבגדי לייטקס, מחוכים ואביזרי לבוש מגוחכים. מה שקרה לפאנק, או למטאל, בערך, קרה גם לאינדסטריאל. מובן שישנן, עדיין, לא מעט בועות של זעם תעשייתי מקורי ואלים (בעיקר בתתי הז’אנרים של הנויז וה-power electronics), אבל היום המילה אינדסטריאל לא מהווה תו תקן לאיכות בלתי מתפשרת כמו שהייתה לפני שני עשורים. כל השינוי הזה לא אמור לעורר מרירות מיוחדת אצל אלו שמבינים כיצד פועלים תרשימי הזרימה של הרעיונות והאמנויות לאורך ההיסטוריה, אבל אין ספק שאלבום כמו זה של Casio Action Front יכול בהחלט לגעת בכמה בלוטות נוסטלגיה אצל אלו שהיו שם באותן תקופות, או כאלו שבלעו בשקיקה כל תיאור וסקירה על תקופות אלו בראיונות או סקירות בפנזינים.

כאמור, הרישול החובבני של הדיסק מכיל בתוכו את האידיאולוגיה הפשוטה, הישירה והבסיסית של האינדסטריאל המוקדם. מה שממש יפה בפרוייקט הזה הוא שהוא מגובה בעמימות ודיסאינפורמציה בנוגע ליוצר שלו, מה שמהווה רפרנס נוסף לגרילה האונטולוגית שהופעלה על ידי חלוצי המוזיקה התעשייתית בשנותיה המוקדמות.
Casio Action Front הוא למעשה רק חזית אחת של קולקטיב עמום שנטל לעצמו את השם Ean Frick, שם ‘קולקטיבי’ לשימוש המוני, בדומה ל-Monty Cantsin של הנאואיסטים (שם שאחד מאלו שפעלו תחתיו הוא אותו Cazazza מהפסקה הראשונה) או Luther Blissett המקובל בעיקר בקרב קהילות דיגיטליות והאקטיביסטיות, או גם New Yoreker של האתר שלפניכם.

בין היתר אחראי Ean Frick גם לספר Assault the Mainframe, ספר שעוסק בקבוצות טרור שפעלו בשנות השמונים והשבעים. העיסוק בטרור עולמי גם הוא מאפיין אחדים מההרכבים של האינדסטריאל החלוצי (SPK כדוגמא המובהקת ביותר לכך) וכשהספר מצטרף לדיסק, בכלל ישנה הרגשה שהקולקטיב כולו נשאב בזמן משנות השמונים מוקדמות, ואת זה אני אומר לחיוב כמובן.שיהיה ברור, אני בהחלט לא חושב שהאינדסטריאל כולו הפך לעיסה רקובה של מועדונים גותיים, ילדות לייטקס ומקצבי טכנו מסריחים, אני יודע שיש עוד לא מעט כאלו שנאמנים לשילוב ה-cut & paste והעיסוק באידיאולוגיות חתרניות ביחד עם מוזיקת הרדקור אלקטרונית ניסיונית אמיתית, אבל הדיסק הזה ביחד עם הספר וביחד עם הכיוון הכללי כולו של קולקטיב Ean Frick עשו לי הרגשה טובה וגם אם הוא לא מציע משהו חדשני ומאתגר מבחינת הסאונד, או ההפקה, או הליטוש, או הגימור, או התחכום, או הדיוק, או הוירטואוזיות, הוא מרצה אותי.

טקסטים נוספים של New Yoreker

השארת תגובה