מחזור שירים לבויד
16 בפברואר, 2008 | מאת Halely |
מפסגת אולימפוס
אני רואה את הפרופיל שלך
מנסה לנקות
קווי מתאר
ממפת
תו הולך
תו חוזר
אם זו הייתה סרנאדה
הייתי
יודעת לשרוק באותו סולם
שנעזרתי בו כדי
לטפס.
* * *
אני לוקחת לוחות עץ בהירים
יוצרת תחילה רצפת עליה מציבה
תיבה מלבנית פתוחה בקדמתה
וילון בורדו
בניתי לנו תא וידוי
זה הוא, הרצפה היא הכרית שלי
מחכה לשמוע את הקול שלך
מחכה
למלא ראשים בבוץ
לשקוע בריח המשכר
של העץ.
אם אז, שאשמע את קולם המיילל, קולי שלי יוותר צלול כשהיה,
אדע,
אסור לי להתרחק.
* * *
התינוקות בחדר היולדות
סולדים מזה
המוקף הילת זהב.
איתם גם , אחיות בית החולים, נותנות לו רק חלב דל שומן.
עד עכשיו
לא היו לו מבקרים
הוא מחמם את עריסתו
בלהבות אש
רק הקבוצה באה לבקר
החזיקה ספר, הפילה דף.
אני הלכתי במסדרון, קיפלתי את הדף לכיסי
נשפתי על הרצפה
האפר נע
למשאלה אחרת.
* * *
מחוץ לבית כנסת יש גדר חשמלית, כל פעם שאני מתקרבת לשם, אני חופנת את כף היד לאגרוף -מיישרת את הזרת קדימה ונוגעת נגיעה מהירה. מרגישה זרם קל ופוסעת שני צעדים לאחור.
אני הולכת לאורך גדר התיל, נוגעת לא נוגעת, מנסה לחשוב לאן המילים שאני שומעת מנותבות.
כשאני באה לסדר מחדש את היום המסוים הזה, אין יותר נכסים ובניינים. אני מתחילה מתוך מחשבה מהם החסכים שלי ומה יש לי יותר מדי, אני בודקת שוב אם חשבתי פעם להרוג את האנשים הטיפשים, לא את כולם, אבל את הסוג הזה שלא יודע כלום וגם יש לו דעות על כל דבר,אלו שנמצאים מלפני כשהם אמורים לעמוד מאחוריי.
הכוח מזדחל דרך העטיפה כולה, המילים שלו לבד יכלו להיות בעיניי פיסת אמת מוצקה, אבל שהן יצוקות, משתלחות וקרובות כל כך הן הופכות לקול נבואה, לאמת, לבשורה, לדבר שאני רוצה לשמוע בדיוק ככה, לדבר שאני מפחדת לחשוב שהוא נכון רק מתוך האימה שבלהזדהות ולהיות שייכת לדבר פרט לעצמי. חומר שאתה נוגס בו והוא נותן לך את הכוח לכרסם את מי שבישל אותו. הנטרול של כוח מסתמן כאחד הדברים היותר מפתים, כשאתה לא מקיים אותו בצידוק של קוד מוסרי.
הידיים שלי נמרחות בשמן דביק, חלק. עובר זמן מה וברחובות יש תנודה מתמשכת של גופים מתכתיים. הם נראים לי כבדים ,ובכול זאת מקדישים שהות קלה על מנת לבחון אותי.
אני צועדת רק על מרצפות, מביטה לאחור כל הזמן, ברגע בו המתכת מתאדה אני פולטת יריקת נשיפה וחורכת את ציפוי האדמה. ממשיכה ללכת מיד, בקו מקביל שלעולם לא יבוא במגע עם קו הנקודה שחיסלתי.
* * *
כל ילד של נזירה
מתנזר מעצמו באותה צורה
בה
היא
שכחה שהוא שלה.
אחרי הפסקת הצהריים הם צועדים אל
קו החוף
פושטים את הגלימה השחורה
ומפזרים אל הקצף
את הרעל שלהם
הם חוברים אל המדוזות
שלוקחות את גופותיהם
הקטנים
ושוקעים
רק הצל נשאר
מרצד על החוף.
* * *
לא שולחים גופה קטנה
לאבד את הדרך
רק כדי להאשים אותה
שהיא זו ששוכחת
להשתמש בתובנות שהפיקה לעצמה
איש כמורה, שכמייה אדומה
כפה אדומה
מבט ביקורתי
יושבת מול מסך הווידוי
לא אשא על גופי הקטן
חטאים של עם שלם
טהר אותי
כפתורי דם, בד אדום
לא מעיזה לגעת
מקרוב הצלחתי לראות איך מיפית את הטעויות על מפת הגוף
רק רוצה להתנקות, קרדינל.
* * *
טייסים רואים הכול מלמעלה
גם אתה
רואה הכול מלמעלה
אבל לא שרתת במערכה
לא קבלת דרגה
אתה רק
גבוה יותר.
* * *
פברואר 05
