אני יורק!

מסע בזמן הוא אשליה

מסע בזמן מנקודת ראייה פילוסופית נראה כהשתקפות אגדתית של המציאות שלנו הנשענת בעיקר על מעשיות וסיפורים; שליחת הידוע לגבי נוסעים בזמן דרך השנים והעידנים, תוך כדי קבלת האי-יכולת האנושית לראות את הנולד והשלמה עם עיוורון העתיד.
בניסיון למצוא את המקור של המיתוס של מסע בזמן חובה גם לבחון את כמות המוות והסבל שעברו על פני הכוכב, מיליארדי הנשמות שאבדו לאסונות במשך ההיסטוריה והבאנליות של חיים בחברה ובטבע, התא המשפחתי, הצורך במנהיגות ובמלחמות. כל הגורמים האנושיים האלה הם ניצוצות ברורים לאגדה.
העבר כפי שהוא ידוע לנו לא מוכח באופן מוצק, ולא צריך גם לקבל אותו כך, אך אל לנו לשגות ולא ללמוד לקחי העבר, אם כי בפקפוק מסוים. האפשרות לטייל לעבר נתונה לכל אחד שחפץ בכך דרך שרידיו החומריים, כתבים היסטוריים, מעשיות מפה לאוזן וגם דרך הקולנוע בימינו, כל האפשרויות הללו זכויות של המנצחים והשורדים, אבל ראייה בלתי משוחדת, קורות אמיתיים של עובדות אמיתיות, טרם הצלחנו בביטול הקיים.

זאת תפיסה אנושית ידועה שכל דבר שנחשב עד כה לבלתי אפשרי הוא מעשי האלוקות, ולעשות משהו בגדר הבלתי אפשרי זה כמו להסתכל בעיניו, לראות כפי שהוא. יש שיאמרו שאין אנחנו רחוקים, בהגיענו למיפוי כמעט מלא של הDNA האנושי במאה האחרונה בלבד, יחד עם הרעלת האדמה, תושביה האנושיים ובעלי החיים על גביה, גדילה ביחס לשטח קיום, מעצמות על רודניות ומדינות קטנות יותר השואפות להפוך למעצמות על, על ידי אטום, טרור; גבולות ומודעות גזעית, מלחמות קודש שגרתיות, דיכוי נצחי, אבל כשהעבד תופס את השוט עם יד או טלף מי יישאר לכתוב את העתיד? מה יהיה לעתיד לומר על ההווה?
האפשרות של להגיע מנקודה א’ לב’ (הדרך לא חשובה, רק התוצאה) אומרת בעצם שאריג הזמן שלם, כלומר קבוע מראש, אחרת לא תוכל להקרין עצמך לנקודה בזמן שעוד לא קיימת. ההשלכות המוסריות של שינוי העבר אינן רלוונטיות, כיוון שברגע הראשון בו אתה נמצא בעתיד, העבר כבר אינו תקף. אם נתייחס לגוף האנושי כמכונת זמן עם סדקיו ושיגיונותיו, החסרונות והאלוהות המשתקפת בו, לשקול תוך כדי את היכולת שלו להכיל מספר זרמי זמן בו זמנית דרך נוסטלגיה וציפייה, הסתגלות וזיכרון גנטי. תחשבו על רגשות ומחשבות כממשק וירטואלי, חלונות התודעה נעולים וכל מה שמושג הוא פנימי; בפשטות אפשר לומר שאנחנו מטילים את גופנו הלאה לכיוון העתיד במהירות כדור הארץ.
מילאן קונדרה דיבר על ספק, בהקשר להופעתו במצבים חדשים ללא ראיית הנולד כשהצפוי הוא אי-ודאות או כישלון, וגם על חזרה נצחית, רעיונות שמתחברים יחדיו באופן תיאורטי, מתקשרים לאותו תחום מחשבה, אם העתיד הוא לא רק קבוע מראש אלא גם חומק מראייתנו, קיומנו ומהותנו המין האנושי הוא לא הגזע הראשון או האחרון המבוסס על אינטליגנציה וקיבולת שכלית וכל תחושה קסומה של גורל נמחצת תחת המשקל של מציאות מתוכנתת בה העתיד אף פעם לא קיים באמת.

טקסטים נוספים של PCP IP

• גוף - February 19th, 2008