Laibach - Looking for Europe

16 בפברואר, 2007 | מאת Avi Pitchon |

laibach.jpg


הראיון נערך עם חברי Laibach כהמשך לראיון עם כותבי הספר על תנועת הנאו-פולק Looking for Europe.

בדיסק האוסף המצורף לספר מופיע קטע של Laibach בשם Predictions of Fire והלהקה מצוינת בספר כאחת ההשפעות העיקריות על זרם הנאו-פולק.
האם זו הפעם הראשונה שלייבאך קושרת עצמה באופן ישיר עם הנאו-פולק?
לא ממש. שם העצם 'פולק' קרוב במשמעותו למונח 'nation' בגרמנית (die Nation, das Volk), לכן אפשר לקרוא את המונח נאו-פולק גם כ'נאו-נאצי'- מונח שלייבאך קושרו אליו לא פעם בעבר.

האם זהו חלק מהאבולוציה של לייבאך במובן של היפתחות יחסית?
תמיד היינו פתוחים לפרשנויות שונות.

איך לייבאך רואה את תפקידה בהתפתחות ההיסטורית של הנאו-פולק?
עד להוצאת האוסף הזה, לא ממש חשבנו שיש לנו חלק בהתפתחות זו.

האם אתם רואים מקום להשוואה בין המונח נאו-פולק לבין המונח Retrogard
לא, יותר עם המונח Retrogarde.

כיצד נבחר הקטע שנתרם לאוסף? (הקטע הוא מתוך הסרט Predictions of Fire -של לייבאך והNSK)
יוצרי הסרט ביקשו קטע ושלחנו להם קטע שלא יצא בעבר. הקטע Predictions of Fire לא נכתב, למען האמת, עבור הסרט באותו השם, ומעולם לא השתמשנו בו. למעשה, לשיר הזה לא היה ממש שם והוא נכתב כמוזיקת רקע לנאום של הפילוסוף פיטר מלאקר (Peter Mlakar) בהופעה של לייבאך בלובליאנה ב-1995. הצמדנו לו את השם במיוחד עבור אלבום האוסף.

האוריינטציה הכללית של לייבאך כלפי נושאים אפוקליפטיים מעלה את השאלה הבאה- איך אתם תופסים את הנטייה של הנאו-פולק לעיסוק, ואולי גם חיפוש אחרי, עבר אבוד ומיתוסים אבודים?
מרבית המיתוסים שהנאו-פולק עוסק בהם, נוטים להיות מאד פופולאריים. רק לא מכבר יצאו מספר סרטים וספרים שעוסקים באותם מיתוסים ותעלומות היסטוריות שהנאו-פולק עוסק בהם, כך שבמובן הזה, אוסף הנאו-פולק הוא דווקא מאד "טרנדי".

למרות שמקורותיו של הנאו-פולק נעוצים באינדסטריאל ובאוונגרד, גם מבחינה קונספטואלית וגם מבחינה מוזיקלית, הז'אנר החל במסע שהוא מיסטי/מיתי המונע על ידי עוינות למודרניות, לעיתים עוינות לדמוקרטיה, וערגה רומנטית לתור הזהב האבוד בו לכל דבר היה את מקומו במעין סדר טבעי. האם לייבאך שותפים לנטיות האלו בצורות כלשהן?
אנחנו לא רואים את הנאו-פולק כבעל שורשים בסצינות האינדסטריאל/אוונגרד- לפחות לא על פי מרבית הקטעים באוסף זה. הוא אולי קרוב יותר למוזיקת פולק מסורתית. רק מספר קטעים מושפעים באופן מובהק מהקונספט של מה שקרוי ה- Industrial Culture של שנות השמונים- אבל אין להם קשר הכרחי לאוונגרד. בכל אופן- לייבאך יכולה להזדהות או להיות מזוהה עם אספקטים רבים של מוזיקה ופילוסופיה, אבל מעל הכול לייבאך היא המזהה- כהגדרה.

מהבחינה הפוליטית, אני טוען שכל תקופות הזהב והאימפריות של העבר היו רעות, מטופשות, בנאליות ואכזריות בדיוק כמו אלו של ימינו אנו. לעומת זאת, מרבית להקות הנאו-פולק יטענו לסקרנות אמנותית, רומנטית, אסתטית אך לעולם לא פוליטית. האם אתם חושבים שזה קל, או בכלל אפשרי, להפריד את האספקט הפוליטי מסך כל הדעות והאינטרסים?
אם נתבונן דרך משקפיים רומנטיות- התשובה לכך היא כן. אבל המאה העשרים ואחת לא משאירה מקום לרומנטיציזם, מלבד לאלו שיכולים להפריד עצמם מהמציאות- בגלל שיש להם יותר מדי כסף או שיש להם בעיות רציניות בתפיסת המציאות.

כיצד אתם מבינים את עבודתן של להקות הנאו-פולק המקושרות לאסתטיקה ורעיונות פשיסטיים (למשל Death In June, Der Blutharsch, Blood Axis ובמידה מסוימת Allerseelen ?)
כרומנטיקנים טיפוסיים. מה שלא מוריד את ערך המוזיקה שלהם, משום שכמה משירי הלהקות הללו הם פשוט גאוניים.

מה דעתכם על קבוצות Antifa (קבוצות פעולה ישירה אנטי-פשיסטיות- י.ק) שמשתמשות בכוח על מנת להחרים ולעצור הופעות של להקות אלו?
הן משתמשות באנרגיות ה-'right cause' שלהן במקומות הלא נכונים.

האם אתם חושבים שחלק מהלהקות האלו, הם מעין סוג של מוטציות לייבאך לא רצויות?
ובכן, מעולם לא רצינו שהם יהיו מוטציות שכאלו.

האם אתם עוקבים אחרי להקות אלו?
לא באופן עקבי. וחוץ מזה, איך אנחנו יכולים לעקוב אחריהם אם הם מאחורינו?

האין זה אירוני שגם הנאו-פולקיסטים וגם המתנגדים להם, תופסים עצמם כאנטי-אמריקאיים וכאנטי-גלובליסטים?
בימינו, כולם אנטי-אמריקה ואנטי-גלובליזציה- אפילו האמריקאים עצמם- מה שרק מוכיח לנו עד כמה גלובליים אנו כבר.

מדוע לדעתכם, הדבר המשותף לכל הלהקות הללו (מלבד Laibach במידה מסוימת) הוא האסתטיקה והסאונד הקפדני, הרציני באופן חולני, בעל החשיבות העצמית עד כדי הצגתם כקדושים מעונים? מדוע אין אושר, אור שמש וצחוק בחזון האירופאי שלהם?
מחסור בחוש הומור. אבל אנחנו מבינים ומסמפטים אותם, משום שההומור עבר התעללות קשה בתרבות הפופולארית- במיוחד בקונטקסט האנגלו-אמריקאי- במשך חמישים השנים האחרונות.

מדוע תמיד מעוצבות המסורות המאגיות 'העתיקות' בעזרת האיות הגרמאני העתיק?
זהו ממד גותי והוא תמיד 'מסתורי' כהגדרה.

מה אתם חושבים על העיסוק העיקש של Rammstein בתרבות גרמנית?
הם לא עוסקים בזה. הם משתמשים ברפרנסים גרמאניים, אבל התוכן שלהם קרוב יותר לתרבות האמריקאית.

ושוב, מדוע תמיד אנשים שמדברים על זהות גרמנית שקועים כל כך באסתטיקה של כוח? איפה העדינות?
Einsturzende Neubauten מלאים בעדינות. העדינות אינטנסיבית יותר כשהיא מוקפת בהרבה כוח.

לאיזו אירופה לייבאך מחכה?
Europe endlos.

האם אתם חושבים שנאו-פולק הוא עיסוק גברי?
בהחלט לא.

האם אתם יכולים לענות תוך התייחסות לחברות הנשיות החדשות בלייבאך? האם נשים ייקחו תפקידים מהותיים יותר בלייבאך בעתיד? 'אנו נשים אבל אנו אוהבות את הגברים שלנו'?
לא אכפת לנו אם נשים הם עליונות- אם הן נותנות לנו, הגברים, להיות נחותים

טקסטים נוספים של Avi Pitchon

השארת תגובה