ראס מאייר

16 בפברואר, 2006 | מאת Astro Boy |

Ladies and Gentlemen, welcome to Violence. The word and the act. While violence cloaks itself in a plethora of disguises, its favorite mantle still remains - sex. Violence devours all it touches,its voracious appetite rarely fulfilled. Yet violence doesn't only destroy. It creates and moulds as well. Let’s examine closely then, this dangerously evil creation, this new breed encased and contained within the supple skin of woman. The softness is there, the unmistakable smell of female. The surface shiny and silken. The body yielding yet wanton. But a word of caution: handle with care and don't your guard. This rapacious new breed prowls both alone and in packs. Operating at any level, at any time, anywhere and with anybody. Who are they? One might be your secretary, your doctor’s receptionist, or a dancer in a go-go club.

אצל ראס מאייר הכל פשוט – גבר הוא גבר ואישה היא אישה, כמו בימים של פעם. אין התחכמויות.
מאייר אוהב להתייחס לגוף האישה כאל משהו "פנאומטי" – מילה מוזרה אולי לתאר בשר אנושי, אבל מאייר לא מתעסק באמת עם בשר אנושי – הוא מתעסק בפנטזיות. הפנטזיה הגברית האולטימטיבית, האישה הגדולה מהחיים, גופנית ושכלית, שולטת ומולכת בעולם.
הקריין בסרט Mondo Topless היטיב לתאר זאת במילים הבאות: "עד עכשיו רק חלמתם על נשים כאלה. אבל הן אמיתיות! אמיתיות בצורה שלא תאמן! ". אמיתיות בסרט.
החיבה של ראס מאייר לעירום נשי נראתה לעין עוד מתקופת סרטי העירום הראשונים וה"חביבים" שלו, סרטים שיצרו מהפכה שלמה של סרטי עירום תמים שנבלע בשקיקה על ידי קהל הצופים.
מכאן והלאה ראס מאייר לקח את זה קדימה והלאה, אבל תמיד עצר בגבול של הסופט-קור ואף פעם לא יצר סרטי פורנוגרפיה אמיתיים. הוא שילב עירום באלימות וכמות העירום והסקס גדלה מסרט לסרט יחסית, אבל באופן מאד אחיד הסרטים שמרו על איכות גבוהה מבחינת תסריטים, לוקיישנים והרבה הומור.
לא בכדי הנשים בסרטיו של ראס מאייר גדולות, תרתי משמע. הן גדולות פיזית, תופסות נפח עיקרי בתסריטים של מאייר, וסביבן בדרך כלל כל העלילה מתרחשת. ב-Faster, Pussycat, Kill! Kill! אולי הסרט הידוע ביותר של מאייר, חבורת הנשים הפראית והונדליסטית לוקחת את הכוח לעצמה, והגברים נראים רופסים לעומת העליונות וכריזמה שנשפכת מהשחקנית טורה סאטנה. תוצאה של קאסטינג מצויין אבל גם של צילום ותסריט מסוגנן שהופך את הנשים בסרט לגדולות מהחיים.
Mondo Topless, סרט שבו ראס מאייר בחר לעשות משהו בין מוקיומנטורי לדוקיומנטורי על תופעת החשפנות, שהייתה מאד פופולרית באותה תקופה, לוקח את העניין האנתרופולוגי של מאייר לכיוונים יותר יומיומיים, אם אפשר לקרוא לזה כך. ראס מאייר מתחקה אחר מספר חשפניות, ותוך כדי סטריפטיז ארוטי מאד, החשפנית מדברת על אנקדוטות מחייה… התוצאה המרתקת ומנערת החושים (תרתי משמע) הופכת את הסרט למסמך מרתק על חייה והשקפתה של חשפנית ממוצעת באותו זמן. ראס מאייר בחר כהרגלו בחורות שופעות חזה, שמלאות בתובנות על חייהן ועל מה שהן עושות.
מאייר מצליח להמחיש לצופה את דמות האישה הגדולה מהחיים לא רק בתפקידים שהוא יוצר לה, אלא גם בבחירה שלו בשחקניות שמשרתות את מטרתו. בסרט Up השחקנית היפה והשופעת מאד רייבן דה לה קרוקס עוסקת בתעלומת רצח שבעצם כל כולה סובבת סביב החזה המרשים שלה ושל שחקניות אחרות בקאסט. הצופה נלהב נשאר מרותק למסך בזכות העלילה מסחררת, אבל יש לו בהחלט נקודות עידוד בולטות מצד הנשים להמשיך ולהתעניין. מאייר בהחלט יודע לספק את החומר לקהל המשווע לסחורה חמה וקופצנית.
הקריירה של מאייר מרוצפת שדיים מבורכים, וספרו האוטוביוגרפי a Clean Breast מכיל תצוגה מרשימה של הנשים שכיכבו והיוו את מסלול חייו של איש הקולנוע המרשים הזה.
ברור שהזיקה הטבעית של ראס מאייר כגבר אל החזה הנשי רק עודדה אותו להשתמש בו כאימפקט לסרטיו. מאייר מצא בו את הנשיות, את הכוח השני לשלוט בגבר, את מה שהטבע נתן לאישה בגדול ואת מה שכל גבר רוצה בסך הכל - לינוק מבלי לדאוג יותר מדי. המורשת שהוא השאיר אחריו היוותה השראה אז ומהווה השראה עדיין לאנשים שמחפשים נשים אמיתיות.

טקסטים נוספים של Astro Boy

השארת תגובה